כא וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא יְחַיֶּה־אִ֛ישׁ עֶגְלַ֥ת בָּקָ֖ר וּשְׁתֵּי־צֹֽאן׃ כב וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־חֶמְאָ֤ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כָּל־הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃ כג וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה׃ כד בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָ֣בוֹא שָׁ֑מָּה כִּֽי־שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־הָאָֽרֶץ׃ כה וְכֹ֣ל הֶֽהָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹֽא־תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה׃
֍ ֍ ֍
(כא) אמנם, על אף המלחמות שיהיו באותו זמן, יתקיים האות שנתן ישעיהו שיאכלו העם חמאה ודבש, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, כיון שרוב הארץ תהיה שממה, יְחַיֶּה כל אִישׁ לעצמו עֶגְלַת בָּקָר, וּשְׁתֵּי צֹאן.
(כב) וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב – כיון שיהיה ריבוי ושפע גדול של חלב, ולא יהיה למי למכור אותו, יֹאכַל העם חֶמְאָה שתיעשה מהחלב הנותר, כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כָּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
(כג) והסיבה לכך שיאכלו האנשים חמאה ודבש, ולא לחם ויין, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה כָל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף, כלומר, במקום שהיו בו אלף גפנים השוים אלף כסף, לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת – לקוצים וברקנים יִהְיֶה, וכאילו השמיר והשית יהיו אדוני הארץ ובעליה, עד שהכרמים היקרים יהיו כביכול שייכים להם.
(כד) ומצייר במליצתו כאילו השמיר והשית בא לכבוש את הארץ, בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה, בכרמים היקרים, והנמשל הוא, כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כָל הָאָרֶץ, וכיון שתהיה הארץ שוממה, יצטרכו הנותרים להחיות עצמם בדבש וחמאה.
(כה) ואף על פי שהשמיר והשית ימשול בארץ, מבאר כיצד יוכלו הבהמות להתקיים, וְכֹל הֶהָרִים הגבוהים ביותר, שאי אפשר לחורשם בכלי מחרישה רגילים, אֲשֶׁר רק בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן, לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת, כביכול האימה של השמיר ושית, הכובשים את כל הארץ, לא יטילו יראה על ההרים הגבוהים הללו, וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה, כי שם ירעו בעלי החיים.
