(ו) וְלָ֤מָּה תְכַבְּדוּ֙ אֶת־לְבַבְכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר כִּבְּד֛וּ מִצְרַ֥יִם וּפַרְעֹ֖ה אֶת־לִבָּ֑ם הֲלוֹא֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר הִתְעַלֵּ֣ל בָּהֶ֔ם וַֽיְשַׁלְּח֖וּם וַיֵּלֵֽכוּ׃ (ז) וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַֽעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַֽאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת־הַפָּרוֹת֙ בָּֽעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵֽׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַֽחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה׃ (ח) וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת־אֲר֣וֹן ה֗' וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת ׀ כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵֽׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָֽאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ׃ (ט) וּרְאִיתֶ֗ם אִם־דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת־הָֽרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם־לֹ֗א וְיָדַ֨עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ׃
֍ ֍ ֍
עתה, לאחר שהשיבו על השאלה השניה, כיצד להשיב את הארון, משיבים הם על השאלה הראשונה, האם בכלל להשיב את הארון, וכך אמרו להם, (ו) וְלָמָּה תְכַבְּדוּ אֶת לְבַבְכֶם, לבלתי שלוח את הארון למקומו, אם סבורים אתם שיש קץ וגבול לעונשיו של ה', וכיון שסבלתם זמן רב כל כך תתרפאו בקרוב, ולכן אינם רוצים לשלוח את הארון, הרי זה כַּאֲשֶׁר כִּבְּדוּ מִצְרַיִם וּפַרְעֹה אֶת לִבָּם ולא רצו לשלוח את ישראל, מחמת שחשבו שיסורו המכות מעליהם, והֲלוֹא כַּאֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהֶם ה' והענישם זמן רב, וַיְשַׁלְּחוּם וַיֵּלֵכוּ, ולא הרויחו בכך שהתעכבו מלשלוח את ישראל, אלא רק נענשו יותר.
ואם אתם מסופקים שמא אין המכות באות כלל בגלל שאינכם משיבים את הארון, עשו נסיון זה, (ז) וְעַתָּה, קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת, שקשה להנהיגה [וגם כיון שאין זה כבוד לארון להניחו על עגלה שכבר השתמשו בה לצרכי חול], וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת – מניקות, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל, ואינן רגילות כלל בנשיאת משאות [ואף יש בזה דרך כבוד לארון, להוליכו בפרות שלא נעשתה בהן מלאכה], וַאֲסַרְתֶּם – ותרתמו אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה, וַהֲשֵׁיבֹתֶם את בְּנֵיהֶם היונקים מהם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה, שבדרך הטבע יחזרו הפרות לבניהם, וכל שכן שלא ילכו לארץ אחרת.
(ח) וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן ה', וּנְתַתֶּם אֹתוֹ אֶל הָעֲגָלָה, וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ, וְשִׁלַּחְתֶּם אֹתוֹ, וְהָלָךְ. ובזה יהיה הנסיון, (ט) וּרְאִיתֶם, אִם דֶּרֶךְ גְּבוּלוֹ יַעֲלֶה הארון לבֵּית שֶׁמֶשׁ, אז תבינו שרצון ה' שיחזור הארון למקומו, ותדעו כי הוּא עָשָׂה לָנוּ אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. וְאִם לֹא ילך הארון לשם, וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא יָדוֹ נָגְעָה בָּנוּ, מִקְרֶה הוּא הָיָה לָנוּ. [ואף שראו שבכל מקום שהגיע הארון באו העונשים, יתכן שאין הארון סיבה לעונש, אלא אמצעי לעונש, כלומר, כיון שחטאו לפני כן בחטא מסוים, סיבב ה' שיבא הארון למקומם וייענשו על ידו, אך אין העונש מחמת שלקחו את הארון].
