ה וַיֹּ֣סֶף ה֔' דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד לֵאמֹֽר׃ ו יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹֽלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־רְצִ֖ין וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃ ז וְלָכֵ֡ן הִנֵּ֣ה אֲדֹנָי֩ מַֽעֲלֶ֨ה עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־מֵ֣י הַנָּהָ֗ר הָֽעֲצוּמִים֙ וְהָ֣רַבִּ֔ים אֶת־מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר וְאֶת־כָּל־כְּבוֹד֑וֹ וְעָלָה֙ עַל־כָּל־אֲפִיקָ֔יו וְהָלַ֖ךְ עַל־כָּל־גְּדוֹתָֽיו׃ ח וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃ ט רֹ֤עוּ עַמִּים֙ וָחֹ֔תּוּ וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל מֶרְחַקֵּי־אָ֑רֶץ הִתְאַזְּר֣וּ וָחֹ֔תּוּ הִֽתְאַזְּר֖וּ וָחֹֽתּוּ׃ י עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(ה) באותו זמן היו אנשים בארץ יהודה שרצו למרוד במלכות יהודה ולהצטרף למלכות ישראל, ועל זה באה נבואה מיוחדת לישעיהו, להזהיר את העם ממרידה זו, ולהודיעם שמלכות ישראל עומדת לפני כליון, ואז יתרומם קרן דוד, וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר.
(ו) יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ, הַהֹלְכִים לְאַט, כלומר, חלק מהעם מאס במלכות יהודה, שהיו מלכיהם נמשחים על מעיין השילוח, לאות כי מלכותם תימשך בהשקט ושלווה, ומשולים מלכי בית דוד למעיין קטן הזורם בנחת, והם מאסו במלכות שקטה זו, וּמְשׂוֹשׂ – ורצונם לשוש ולשמוח אֶת רְצִין מלך ארם וּבֶן רְמַלְיָהוּ מלך ישראל.
(ז) וְלָכֵן, כיון שלא רציתם במעיין קטן ושליו, הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים באיכותם וְהָרַבִּים בכמותם, וזהו משל למלכות אשור שמלכיהם נמשחים על נהר פרת הגדול, אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ – כל חייליו הרבים, וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו – מוצאי מימיו, ויתמלא הנהר וְהָלַךְ – יעלה ויתפשט עַל כָּל גְּדוֹתָיו.
(ח) וְחָלַף בִּיהוּדָה, כי בתחילה רק יעבור בארץ יהודה, דרך עראי, ולא יעשה בה רושם, ואחר כך יתגבר יותר, ושָׁטַף – ישטוף את המקומות שיפגע בהם, ובפעם השלישית יתגבר עוד יותר, וְעָבַר בקביעות, עַד צַוָּאר יַגִּיעַ, באופן שכל העובר שם יהיה בסכנה, ולא יתפשט רק באורך ובעומק, אלא גם ברוחב, וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו – פרישת מחנהו, מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ, עִמָּנוּ אֵל, והתנבא בלשון זו כאילו מדבר הוא אל הילד שנולד לו, כי ילד זה הוא המשל למלכות יהודה, ומייחס אל הילד את העתיד לקרות למלכות יהודה.
(ט) עתה מתנבא כלפי אותם קושרי הקשר המורדים במלכות יהודה, ואומר להם, רֹעוּ – תהיו רֵעִים וחברים אל העַמִּים הללו, שהם ארם וישראל, לכרות עמהם ברית, וָחֹתּוּ – דעו כי תִּשָּׁבְרוּ בסופו של דבר, וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ לנבואה זו, הִתְאַזְּרוּ – גם אם תתאמצו בכוחם במרידה זו, וָחֹתּוּ – תִּשָּׁבְרוּ, הִתְאַזְּרוּ – וגם אם תתאמצו שנית, וָחֹתּוּ – תִּשָּׁבְרוּ שוב.
(י) עֻצוּ עֵצָה כיצד לקיים את המרידה הזו, וְתֻפָר עצתכם. דַּבְּרוּ דָבָר – תסכימו ביניכם את אשר תעשו, וְלֹא יָקוּם דבריכם, כִּי עִמָּנוּ אֵל, והוא יפר את עצתכם.
