יא כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֧ר ה֛' אֵלַ֖י כְּחֶזְקַ֣ת הַיָּ֑ד וְיִסְּרֵ֕נִי מִלֶּ֛כֶת בְּדֶ֥רֶךְ הָֽעָם־הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃ יב לֹֽא־תֹאמְר֣וּן קֶ֔שֶׁר לְכֹ֧ל אֲשֶׁר־יֹאמַ֛ר הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה קָ֑שֶׁר וְאֶת־מֽוֹרָא֥וֹ לֹא־תִֽירְא֖וּ וְלֹ֥א תַֽעֲרִֽיצוּ׃ יג אֶת־ה֥' צְבָא֖וֹת אֹת֣וֹ תַקְדִּ֑ישׁוּ וְה֥וּא מוֹרַֽאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַעֲרִֽצְכֶֽם׃ יד וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ טו וְכָ֥שְׁלוּ בָ֖ם רַבִּ֑ים וְנָֽפְל֣וּ וְנִשְׁבָּ֔רוּ וְנֽוֹקְשׁ֖וּ וְנִלְכָּֽדוּ׃
֍ ֍ ֍
(יא) כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי, כְּחֶזְקַת הַיָּד – כשהתחזקה עלי ידו והתנבאתי, וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה – וייסר אותי שלא אלך עם אותם קושרים המורדים במלכות בית דוד, לֵאמֹר.
(יב) לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר – כל דבר שיחליטו העם שהוא קשר חזק ובר קיימא, מצווה אותם ה' שלא יאמרו שהוא קשר, כי לא יתקיים, וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ – אל תפחדו מאותו קשר, וְלֹא תַעֲרִיצוּ – אל תחשבו שהוא דבר חזק ועריץ, אלא לדבר חלש במהותו.
(יג) אֶת ה' צְבָאוֹת, אֹתוֹ לבדו תַקְדִּישׁוּ על ידי שתשמעו למצוותיו, וְהוּא מוֹרַאֲכֶם – הוא יגרום שייראו מכם, וְהוּא מַעֲרִצְכֶם ומחזק אתכם.
(יד) וְהָיָה ה' לְמִקְדָּשׁ למקדישים אותו, להצילכם מכל צרה, וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לקושרים המורדים במלכות בית דוד, לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, שהם מלכות ישראל, וכן אנשים משבט יהודה שישבו מחוץ לירושלים וקיבלו עליהם את מלכות ישראל, והם יינגפו בקשר שקשרו, כיון שעל ידו גרמו למלך אשור לבוא לארץ ישראל, והוא הגלה אותם מארצם, וכן יהיה מרד זה לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם, והיינו לאותם מיושבי העיר ירושלים עצמה שרצו גם כן למרוד במלכות בית דוד ולהשתתף בקשר, ולהם יהיה הקשר רק כפח ומוקש הלוכד את מי שנכנס לתוכו, ולכן רק אותם קושרים שייצאו מירושלים יפלו בידי מלך אשור, אבל הנשארים בתוך העיר לא יינזקו.
(טו) וְכָשְׁלוּ בָם, באבני הנגף, רַבִּים, וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ בפח ומוקש.
