כב הַמִּזְבֵּ֡חַ עֵ֣ץ שָׁלוֹשׁ֩ אַמּ֨וֹת גָּבֹ֜הַּ וְאָרְכּ֣וֹ שְׁתַּֽיִם־אַמּ֗וֹת וּמִקְצֹֽעוֹתָיו֙ ל֔וֹ וְאָרְכּ֥וֹ וְקִֽירֹתָ֖יו עֵ֑ץ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלַ֔י זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(כב) עתה הראה לו את המזבח הפנימי שבהיכל, וראה את הַמִּזְבֵּחַ עשוי עֵץ, כי גם המזבח שעשה משה רבינו היה עשוי עץ, אלא שהיה מחופה זהב, ובנבואה זו לא הראו ליחזקאל שום דבר מצופה זהב, אלא הכל היה מוכן לציפוי הזהב, ואף המזבח היה עשוי עתה עץ, ומוכן לכך שיצפוהו זהב, שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ, וְאָרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת, וכיון שהיה רבוע, היה גם רוחבו שתי אמות [וגדול במידותיו מהמזבח שהיה בבתי המקדש הראשון והשני, שהיה אמה על אמה בגובה שתי אמות], וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ – והיו לו ארבע קרנות בארבע פינותיו, וְאָרְכּוֹ – גג המזבח [ומכונה 'ארכו' כי שם מודדים את האורך], וְקִירֹתָיו, ששם מודדים את הגובה, הכל היה עתה עֵץ. אמנם לא הראה לו את המנורה ואת השולחן, כיון שההשפעה של כלים אלו לא התבטלה בזמן החורבן, כי המנורה מורה על האור והשפע הרוחניים הבאים מה', והם קיימים גם בזמן החורבן. והשולחן מורה על השפע הגשמי, וגם שפע זה בא מאת ה' בכל הדורות, גם בזמן שאין בית המקדש קיים, וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', כלומר, הטעם שאינך רואה את השולחן הוא כיון שגם בזמן החורבן קיים השולחן לפני ה', ונשפע ממנו שפע לכל בני העולם [ורק המזבח, המורה על קבלת הקרבנות והקטורת לריח ניחוח, אין ה' חפץ בכך בזמן שאין בית המקדש קיים, וכמו שנאמר (תהלים נ"א כ"א) "אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים"]. ונרמז לו בכך גם שמידות השולחן יהיו כמידות המזבח, שתי אמות אורך על שתי אמות רוחב, ובגובה שלש אמות.
