ז וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ אֶת־מְק֣וֹם כִּסְאִ֗י וְאֶת־מְקוֹם֙ כַּפּ֣וֹת רַגְלַ֔י אֲשֶׁ֧ר אֶשְׁכָּן־שָׁ֛ם בְּת֥וֹךְ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם וְלֹ֣א יְטַמְּא֣וּ ע֣וֹד בֵּֽית־יִ֠שְׂרָאֵל שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֞י הֵ֤מָּה וּמַלְכֵיהֶם֙ בִּזְנוּתָ֔ם וּבְפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם בָּֽמוֹתָֽם׃ ח בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזֽוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ ׀ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָֽאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי׃ ט עַתָּ֞ה יְרַֽחֲק֧וּ אֶת־זְנוּתָ֛ם וּפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם מִמֶּ֑נִּי וְשָֽׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃
֍ ֍ ֍
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', בֶּן אָדָם, הנה בזמן הזה כסא הכבוד הוא בשמים ממעל, ובית המקדש הוא כהדום לרגלי לה' [וכמו שנאמר (ישעיהו ס"ו א') "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי"], כי עיקר ההנהגה היא בדרכי הטבע ומערכת הכוכבים, אלא שה' מסובב את המערכת כפי רצון ההשגחה העליונה החופפת ושורה על בית המקדש, להנהיג הכל לטובת ישראל, ולמלא את בית ה' ברכה ושפע. אך לעתיד לבוא יהיה כביכול הכסא עצמו בבית המקדש, כי לא תהיה הנהגה טבעית כלל, אלא רק הנהגה ניסית גלויה, וכמו שנאמר (ישעיהו ס' י"ט-כ') "לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ, וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ", ועל פי זה מבאר לו מדוע לעתיד לבוא תהיה העיר ירושלים ויושביה ובית המלך רחוקים מבית המקדש [כפי שיבואר להלן בפרק מ"ח], ואילו הכהנים והלויים הם שיהיו סביב לבית המקדש, כי אֶת מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן שָׁם בהשראת שכינה גלויה וניסית, יהיה הדבר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כי גם מקום הכסא יהיה למטה בבית המקדש, ויהיה זה לְעוֹלָם, כי הבית השלישי לא יחרב עוד, ולכן יהיה צורך להרחיק את העם ובית המלכות מבית המקדש, כי לפי עוצם הקדושה שתהיה שם הרי שכל חסרון וחטא קטן יפגמו בו פגם גדול, וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל את שֵׁם קָדְשִׁי, הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, כפי שעשו בזמן בית המקדש הראשון, שהיה בית המלכות סמוך לבית המקדש, וטמאו אותו בִּזְנוּתָם אחרי עבודה זרה, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם בָּמוֹתָם, שהיו קוברים את המלכים בתוך העיר סמוך למקדש [ונרמז בכך שגם בחייהם היו נחשבים כפגרים מתים, מחמת שחטאו חטאים גדולים וסילקו מעצמם את הנפש האלהית הרוחנית, וכלפי דרגת האדם נחשב סילוק הנפש הרוחנית העליונה כמו מוות, כי מת ה'אדם' שבהם, ונשארה בהם נפש בהמית בלבד].
(ח) והטעם שטימאו את בית המקדש, בְּתִתָּם סִפָּם אֶת סִפִּי – היה סף בית המלך סמוך לסף בית המקדש, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר בלבד הוא שהיה מפסיק בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, וְטִמְּאוּ בכך אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, כי אפילו חטא קטן נחשב לגדול כאשר הוא נעשה במקום קדוש כל כך, וָאֲכַל [-כיליתי] אֹתָם בְּאַפִּי, ולכן לעתיד לבוא לא יהיו המלך והעם סמוכים לבית המקדש, אלא רק הכהנים והלויים, כפי שהיה במשכן בזמן שהיו ישראל במדבר, שהכהנים והלויים לבדם חנו סביבות המשכן.
(ט) עַתָּה, כאשר העיר ירושלים ובית המלכות יהיו רחוקים מבית המקדש, יְרַחֲקוּ אֶת זְנוּתָם וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם מִמֶּנִּי, ועל ידי זה וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם לְעוֹלָם [ונרמז בכך גם כן שהשראת השכינה תהיה 'בתוכם', כלומר בתוך בני ישראל, כי האיש הישראלי העובד את ה' כראוי נעשה בעצמו מקדש להשראת שכינת ה'].
