כא וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃ כב וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּֽאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃ כג בְּכַלּֽוֹתְךָ֖ מֵֽחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃ כד וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּֽהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶֽעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ כה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה שְׂעִיר־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַֽעֲשֽׂוּ׃ כו שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִֽהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ יָדָֽיו׃ כז וִֽיכַלּ֖וּ אֶת־הַיָּמִ֑ים וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַֽעֲשׂ֨וּ הַכֹּֽהֲנִ֤ים עַל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ אֶת־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(כא) וְלָקַחְתָּ אֵת הַפָּר, שהוא פר הַחַטָּאת, וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת – מקום המופקד ומוכן לשריפת הקרבנות הטעונות שריפה, מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ [ויהיה זה בדומה לפר החטאת שהקריב משה רבינו בעת חנוכת המשכן, שנתן את דמו על קרנות המזבח, ואת שיירי הדם שפך אל יסוד המזבח, ואת הפר עצמו שרף מחוץ למחנה, כמו שנאמר שם (ויקרא ח' י"ד-י"ז) "וַיַּגֵּשׁ אֵת פַּר הַחַטָּאת וַיִּסְמֹךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ פַּר הַחַטָּאת. וַיִּשְׁחָט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּתֵּן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב בְּאֶצְבָּעוֹ וַיְחַטֵּא אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת הַדָּם יָצַק אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ וַיְקַדְּשֵׁהוּ לְכַפֵּר עָלָיו" וגו', "וְאֶת הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת בְּשָׂרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ שָׂרַף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"].
(כב) וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי תַּקְרִיב שְׂעִיר עִזִּים תָּמִים לְחַטָּאת, וְחִטְּאוּ [-טיהרו] אֶת הַמִּזְבֵּחַ בנתינת דם באצבע על ארבע קרנותיו, כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ בַּפָּר.
(כג) בְּכַלּוֹתְךָ מֵחַטֵּא את שעיר העיזים ביום השני, תַּקְרִיב פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים, וְאַיִל מִן הַצֹּאן תָּמִים.
(כד) וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי ה', וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח, וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַה'.
(כה) שִׁבְעַת יָמִים תַּעֲשֶׂה כפי שנעשה ביום השני, להקריב שְׂעִיר חַטָּאת לַיּוֹם, וּפַר בֶּן בָּקָר וְאַיִל מִן הַצֹּאן, תְּמִימִים יַעֲשׂוּ.
(כו) שִׁבְעַת יָמִים – בשבעת הימים הללו שיקריבו בהם שעיר ופר ואיל, יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ בדם השעירים [כי ביום הראשון כיפרוהו בדם הפר], וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָיו – יחנכו את המזבח בהקרבת העולה [אבל ביום הראשון לא חנכוהו, כי נשרף הפר מחוץ למקדש, ולא הוקרב על גבי המזבח].
(כז) וִיכַלּוּ אֶת שבעת הַיָּמִים של הקרבת שעיר פר ואיל, מלבד היום הראשון שבו הוקרב רק איל, וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי [למנין הקרבת הקרבנות כולם, ולהלן (פרק מ"ה פסוק י"ח) יבואר שהפר הראשון יוקרב בכ"ג באדר, והיום השמיני יהיה בראש חדש ניסן, וכפי שהיה בחנוכת המשכן בזמן משה רבינו, שהיום השמיני למילואים היה בראש חדש ניסן] וָהָלְאָה, יהיו רשאים הכהנים להקריב על המזבח קרבנות, ויַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת שַׁלְמֵיכֶם, וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם ה' אֱלהִים.
