פרק מד א וַיָּ֣שֶׁב אֹתִ֗י דֶּ֣רֶךְ שַׁ֤עַר הַמִּקְדָּשׁ֙ הַֽחִיצ֔וֹן הַפֹּנֶ֖ה קָדִ֑ים וְה֖וּא סָגֽוּר׃ ב וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י יְהוָ֗ה הַשַּׁ֣עַר הַזֶּה֩ סָג֨וּר יִֽהְיֶ֜ה לֹ֣א יִפָּתֵ֗חַ וְאִישׁ֙ לֹא־יָ֣בֹא ב֔וֹ כִּ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣א ב֑וֹ וְהָיָ֖ה סָגֽוּר׃ ג אֶֽת־הַנָּשִׂ֗יא נָ֥שִׂיא ה֛וּא יֵֽשֶׁב־בּ֥וֹ לֶֽאֱכָל־לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִדֶּ֨רֶךְ אוּלָ֤ם הַשַּׁ֨עַר֙ יָב֔וֹא וּמִדַּרְכּ֖וֹ יֵצֵֽא׃
֍ ֍ ֍
פרק מד (א) וַיָּשֶׁב אֹתִי המלאך מהחצר הפנימית דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן, הַפֹּנֶה קָדִים – לצד מזרח, שמשער זה נכנס בתחילה בחזון נבואתו [כאמור לעיל (פרק מ' פסוק ו') "וַיָּבוֹא אֶל שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה"], וְהוּא סָגוּר, ואי אפשר לצאת ממנו.
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לעולם [בשונה משער המזרח של החצר הפנימית, שהוא סגור בימות החול ופתוח בשבתות וראשי חדשים, כאמור להלן בפרק מ"ו פסוק א'], לֹא יִפָּתֵחַ, וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ אפילו לתוך חלל השער [דרך התאים שבצדו החיצוני, או דרך האולם שבצידו הפנימי], והטעם לכך, כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ, כמו שנאמר לעיל (מ"ג ב',ד') "וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ", "וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים", וְהָיָה סָגוּר לעולם, כדי להורות שלעולם לא תצא השכינה מבית המקדש, אלא תשכון שם לעולם.
(ג) אֶת – כאשר יבוא הַנָּשִׂיא, שהוא מלך המשיח, הרי מחמת חשיבותו כנָשִׂיא, הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם לִפְנֵי ה', כאשר יאכל את זבחי השלמים, יכנס דרך שער אחר, הצפוני או הדרומי, מִדֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא אל השער המזרחי, וישב בתוך חלל השער הסגור לאכול את הקדשים, וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא – יצא דרך אולם השער, אל השער הצפוני או הדרומי, אך השער המזרחי ישאר סגור תמיד.
