כד וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּֽי־שָׁל֣וֹם אָֽהֳלֶ֑ךָ וּֽפָקַדְתָּ֥ נָֽ֝וְךָ֗ וְלֹ֣א תֶֽחֱטָֽא׃ כה וְֽ֭יָדַעְתָּ כִּֽי־רַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ וְ֝צֶֽאֱצָאֶ֗יךָ כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃ כו תָּב֣וֹא בְכֶ֣לַח אֱלֵי־קָ֑בֶר כַּֽעֲל֖וֹת גָּדִ֣ישׁ בְּעִתּֽוֹ׃ כז הִנֵּה־זֹ֭את חֲקַרְנ֥וּהָ כֶּֽן־הִ֑יא שְׁ֝מָעֶ֗נָּה וְאַתָּ֥ה דַֽע־לָֽךְ׃
֍ ֍ ֍
(כד) אחרי שביאר שהשגחת ה' היא המושלת על כל מקרי האדם, ולא המזל והכוכבים, מוסיף ואומר שגם שלשת הדברים שאמרו עליהם שהם תלויים במזל, והם ילדים, חיים ופרנסה, גם הם מגיעים דרך ההשגחה העליונה, ועל הפרנסה אומר, וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, שלא יחסר בו דבר, וּפָקַדְתָּ נָוְךָ – וכאשר תפקוד את ביתך לראות אם יש בו את כל צרכי בני הבית, וְלֹא תֶחֱטָא – תראה שלא חסר בו דבר.
(כה) ועל הילדים אומר, וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ – מרובים ילדיך הגדולים, וְצֶאֱצָאֶיךָ הקטנים כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ.
(כו) ועל החיים אומר, תָּבוֹא בְכֶלַח [-לעת זקנה] אֱלֵי קָבֶר, כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ – כפי שמסלקים את הגדיש בזמנו, לאחר שהתייבש כל צרכו.
(כז) ומסיים אליפז התימני את דבריו ואומר, כי אמנם דבריו הראשונים על יסורי הצדיקים, שהם כדי לכפר על חטאיהם הקטנים, היו מכח נבואה שהגיעה אליו לפי דבריו, אך דבריו האחרונים, שיתכן שבאו עליו היסורים כדי להצילו מצרה גדולה יותר, אין זה דבר שנאמר לו בנבואה, אלא הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא – מכח החקירה נראה לנו שכך הוא הדבר, ולכן אינך חייב לקבל את הדברים כאמת מוחלטת, אלא שְׁמָעֶנָּה – שמע וחקור את הדברים בדעתך, וְאַתָּה דַע לָךְ את הנראה בעיניך.
