ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּֽעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃ ה הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃ ו הֲיֵֽאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח אִם־יֶשׁ־טַ֗֝עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃ ז מֵֽאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֗֝מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃
֍ ֍ ֍
(ד) ומשיב עתה לדברי אליפז, שאמר לו שיסוריו באו לזמן קצר כדי לכפר לו על חטא קטן, כיון שלדבריו יתכן שהצדיק יתייסר אך לא שהצדיק יאבד, ועל כך אומר, כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי – ה'חיצים' שירה בי ה', והם המחלות שבאו עליו, בתוך גופו, אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי – והם כחיצים המשוחים בסם המוות, שאי אפשר להרפא מהם, ולא זו בלבד, אלא בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי – עדיין ממשיך ה' לכונן מערכה נגדי ולירות בי חיצים נוספים, כי היסורים והחולי מתגברים והולכים.
(ה) ואף שלפעמים מתרפא האדם גם ממחלות קשות, זהו רק כאשר גופו חזק, וטבעו מתגבר על החולי, אך אצלו אין הדבר כן, אלא אדרבה, נחלש גופו לגמרי, וממשיל ואומר, הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא – וכי ימצא חמור בר המתלונן על הדשא שהוא אוכל, אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ – או שימצא שור שיתלונן על המאכלים שבללו עבורו.
(ו) האם יאמר חמור הבר, הֲיֵאָכֵל – וכי יכול אני לאכול את הדשא תָּפֵל, מִבְּלִי מֶלַח. והאם יאמר השור, האִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת, שהוא מין ירק לח חסר טעם שנותנים לו. והרי לא נמצא שום בעל חיים שימאס במאכלו, הגם שהוא גרוע ביותר.
(ז) ואילו אצלי אין הדבר כן, אלא אפילו מאכלים משובחים וערבים איני יכול לאכול, כי אותם דברים מאוסים ודחויים אשר מֵאֲנָה [-סירבה] לִנְגּוֹעַ בהם נַפְשִׁי, הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי – אני ממשיל עליהם שהם מאוסים עלי כמו כדי הלחם שלי, כי הלחם הוא המאוס בעיני יותר מהכל, וכיון שנחלשו כוחות הגוף עד שכל אוכל תתעב נפשו, אין תקוה שיחלים ממחלתו.
