ו וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲרֹאֶ֥ה אַתָּ֖ה מָ֣ה הֵ֣ם עֹשִׂ֑ים תּֽוֹעֵב֨וֹת גְּדֹל֜וֹת אֲשֶׁ֥ר בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ עֹשִׂ֣ים פֹּ֗ה לְרָֽחֳקָה֙ מֵעַ֣ל מִקְדָּשִׁ֔י וְעוֹד֙ תָּשׁ֣וּב תִּרְאֶ֔ה תּֽוֹעֵב֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃ ז וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י אֶל־פֶּ֣תַח הֶֽחָצֵ֑ר וָֽאֶרְאֶ֕ה וְהִנֵּ֥ה חֹר־אֶחָ֖ד בַּקִּֽיר׃ ח וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֖ם חֲתָר־נָ֣א בַקִּ֑יר וָֽאֶחְתֹּ֣ר בַּקִּ֔יר וְהִנֵּ֖ה פֶּ֥תַח אֶחָֽד׃ ט וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֹּ֤א וּרְאֵה֙ אֶת־הַתּֽוֹעֵב֣וֹת הָֽרָע֔וֹת אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם עֹשִׂ֖ים פֹּֽה׃ י וָֽאָבוֹא֮ וָֽאֶרְאֶה֒ וְהִנֵּ֨ה כָל־תַּבְנִ֜ית רֶ֤מֶשׂ וּבְהֵמָה֙ שֶׁ֔קֶץ וְכָל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מְחֻקֶּ֥ה עַל־הַקִּ֖יר סָבִ֥יב ׀ סָבִֽיב׃ יא וְשִׁבְעִ֣ים אִ֣ישׁ מִזִּקְנֵ֣י בֵֽית־יִ֠שְׂרָאֵל וְיַֽאֲזַנְיָ֨הוּ בֶן־שָׁפָ֜ן עֹמֵ֤ד בְּתוֹכָם֙ עֹֽמְדִ֣ים לִפְנֵיהֶ֔ם וְאִ֥ישׁ מִקְטַרְתּ֖וֹ בְּיָד֑וֹ וַֽעֲתַ֥ר עֲנַֽן־הַקְּטֹ֖רֶת עֹלֶֽה׃ יב וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ אֲשֶׁ֨ר זִקְנֵ֤י בֵֽית־יִשְׂרָאֵל֙ עֹשִׂ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ אִ֖ישׁ בְּחַדְרֵ֣י מַשְׂכִּית֑וֹ כִּ֣י אֹֽמְרִ֗ים אֵ֤ין יְהוָה֙ רֹאֶ֣ה אֹתָ֔נוּ עָזַ֥ב יְהוָ֖ה אֶת־הָאָֽרֶץ׃
֍ ֍ ֍
(ו) וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, הֲרֹאֶה אַתָּה מָה הֵם עֹשִׂים, תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה, ובמעשיהם המכוונים לרחק את 'סמל הקנאה', הרי הם גורמים לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי, כי באמת במעשים אלו הם מרחיקים את ה', וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת, כמבואר בפסוקים הבאים.
(ז) וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח הֶחָצֵר, הוא פתח הר הבית, וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר.
(ח) וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, חֲתָר נָא בַקִּיר, וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד – נדמה לו במראה הנבואה שעל ידי חתירתו נעשה פתח. כי אותו דור היו עושים את מעשיהם הרעים בחשיכה, ועובדים עבודה זרה בסתר, וה' הראה לו כאילו הוא חותר במחתרת למצוא את עוונותיהם.
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָי, בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה.
(י) וָאָבוֹא במראה הנבואה, וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה כָל תַּבְנִית רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה שֶׁקֶץ, וְכָל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, מְחֻקֶּה [-חקוקים] עַל הַקִּיר, סָבִיב סָבִיב.
(יא) וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל, הם שבעים זקני הסנהדרין, וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן ראש הסנהדרין עֹמֵד בְּתוֹכָם, עֹמְדִים לִפְנֵיהֶם – לפני הגילולים הללו, החקוקים על הקירות, וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ להקטיר לפניהם, וַעֲתַר [-ועובי] עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה.
(יב) וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ, בֶן אָדָם, אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ, אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ – בסתרי מחשבתו, בדמיונות לבבו, כִּי אֹמְרִים, אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ, עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ, וכיון שלפי טעותם עזב ה' את הנהגת העולם, והשאיר את ההנהגה ביד מערכת הכוכבים והמזלות, הרי הם משתדלים להפיק רצון משרי המערכה, ולעבוד את צבאות השמים.
