טז כִּ֤י לֹ֣א יִֽ֭שְׁנוּ אִם־לֹ֣א יָרֵ֑עוּ וְֽנִגְזְלָ֥ה שְׁ֝נָתָ֗ם אִם־לֹ֥א יַכְשִֽׁילוּ׃ יז כִּ֣י לָֽ֭חֲמוּ לֶ֣חֶם רֶ֑שַׁע וְיֵ֖ין חֲמָסִ֣ים יִשְׁתּֽוּ׃ יח וְאֹ֣רַח צַ֭דִּיקִים כְּא֣וֹר נֹ֑גַהּ הוֹלֵ֥ךְ וָ֝א֗וֹר עַד־נְכ֥וֹן הַיּֽוֹם׃ יט דֶּ֣רֶךְ רְ֭שָׁעִים כָּֽאֲפֵלָ֑ה לֹ֥א יָֽ֝דְע֗וּ בַּמֶּ֥ה יִכָּשֵֽׁלוּ׃
֍ ֍ ֍
(טז) ומפרש עתה את עניינם של אותם אנשים רשעים במעשיהם ורעים בדעותיהם, כִּי אותם אנשים רעים בדעותיהם, לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ – אם לא יעשו רעה לא יוכלו לישון כלל, וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יַכְשִׁילוּ אחרים, כי אמנם ישנו בעצמם לאחר שעשו רעה, אך ידמה להם ששנתם גזולה בידם, כי ירגישו שלא היה ראוי להם לישון כל זמן שלא הכשילו אחרים.
(יז) ואילו אותם הרשעים במעשיהם, כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע – את הלחם שהם אוכלים, השיגו על ידי מעשי רשע, וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ – והיין שהם שותים בא אליהם בדרך חמס וגזילה.
(יח) וְאֹרַח צַדִּיקִים – דרכם של הצדיקים, הגם שהיא נראית כמו 'אֹרַח', שזו דרך קטנה וצדדית, וכך תחילת דרכם של הצדיקים היא קשה ויש בה מכשולים, הרי היא כְּאוֹר נֹגַהּ – כאור הבוקר, המתחיל להאיר קודם שהשמש עצמה נראית, הוֹלֵךְ וָאוֹר – ואור זה הולך ומתגבר, הן בכך שהשמש עצמה נראית, והן שהאור עצמו מתחזק והולך, עַד נְכוֹן הַיּוֹם – עד אמצע היום, בצהריים, שאז יש את האור החזק ביותר, כך אור הנפש של הצדיקים, הגם שבתחילה הוא מכוסה בלבוש החומר והגוף, ונראה כאילו דרכם קשה וחשוכה, מכל מקום האור הולך ומתגבר, עד שנעשה לאור בהיר ומצוחצח, והכל רואים שזו דרך ישרה.
(יט) ולעומתם, דֶּרֶךְ רְשָׁעִים, הגם שהיא נראית בתחילה כ'דרך', והיינו דרך ראשית ישרה ורחבה, הרי באמת היא כָּאֲפֵלָה, הגרועה יותר מהחושך, עד שלֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ.
