כ בְּ֭נִי לִדְבָרַ֣י הַקְשִׁ֑יבָה לַֽ֝אֲמָרַ֗י הַט־אָזְנֶֽךָ׃ כא אַל־יַלִּ֥יזוּ מֵֽעֵינֶ֑יךָ שָׁ֝מְרֵ֗ם בְּת֣וֹךְ לְבָבֶֽךָ׃ כב כִּֽי־חַיִּ֣ים הֵ֭ם לְמֹֽצְאֵיהֶ֑ם וּֽלְכָל־בְּשָׂר֥וֹ מַרְפֵּֽא׃
֍ ֍ ֍
(כ) בְּנִי, לִדְבָרַי הארוכים והמפורטים הַקְשִׁיבָה, לַאֲמָרַי – לצורת אמירתם, בלשון הראויה, הַט אָזְנֶךָ, וכוונתו, שתקשיב גם לנוסח של הדברים, הנאמרים בקיצור ובלשון מיוחדת, וגם לכוונת הדברים וטעמיהם, שהם ארוכים יותר, ועליך לשים לבך לשניהם.
(כא) אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ – לא יסורו הדברים הללו מנגד עיניך, אלא בכל המעשים יהיו דברי התורה לנגד עיניך, לעשות הכל כפי מצוות התורה, שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ, שגם מחשבות לבך יהיו כפי דרכי חכמת התורה.
(כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם – מי שמוצא את הדברים, והוא האיש שנעשו דברי התורה כקנין לו, הרי הם חיים לנפשו, וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא – וגם מרפאים הם את כל גופו, הרי שדברי התורה מועילים גם לגוף וגם לנפש, ואף מי שיחלה, תיעשה התורה עבורו רפואה, ובשונה מרפואות רגילות שהן שונות זו מזו לכל חולי ולכל אבר, הרי התורה היא רפואה אחת לכל גופו ולכל מחלותיו.
