יז וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֮ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ הֲנָקֵל֙ לְבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה מֵֽעֲשׂ֕וֹת אֶת־הַתּֽוֹעֵב֖וֹת אֲשֶׁ֣ר עָֽשׂוּ־פֹ֑ה כִּֽי־מָלְא֨וּ אֶת־הָאָ֜רֶץ חָמָ֗ס וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְהִנָּ֛ם שֹֽׁלְחִ֥ים אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה אֶל־אַפָּֽם׃ יח וְגַם־אֲנִי֙ אֶֽעֱשֶׂ֣ה בְחֵמָ֔ה לֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמֹ֑ל וְקָֽרְא֤וּ בְאָזְנַי֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְלֹ֥א אֶשְׁמַ֖ע אוֹתָֽם׃
֍ ֍ ֍
(יז) וַיֹּאמֶר אֵלַי, הֲרָאִיתָ בֶן אָדָם, הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה – אפילו תועבות אלו הם כעבירות קלות עבורם, כי הוסיפו לחטוא בדברים שבין אדם לחבירו, עד כִּי מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ חָמָס, וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי בשאר העבירות שהם עוברים, וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת הַזְּמוֹרָה את החרב הזומרת וחותכת, אֶל אַפָּם – אל כעסם, כי היו נלחמים זה בזה והורגים בכעסם זה את זה [וכמו שיתבאר להלן (פרק כ"א פסוקים י"ד-ט"ו) שרוב ההרוגים היו ממה שהרגו ביניהם בימי המצור].
(יח) וכשם שהם היו הורגים בכעסם, וְגַם אֲנִי אֶעֱשֶׂה בְחֵמָה, לֹא תָחוֹס עֵינִי, וְלֹא אֶחְמֹל, וְקָרְאוּ בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל, וְלֹא אֶשְׁמַע אוֹתָם.
