א ה֥וֹי הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן וּֽמְכַתְּבִ֥ים עָמָ֖ל כִּתֵּֽבוּ׃ ב לְהַטּ֤וֹת מִדִּין֙ דַּלִּ֔ים וְלִגְזֹ֕ל מִשְׁפַּ֖ט עֲנִיֵּ֣י עַמִּ֑י לִֽהְי֤וֹת אַלְמָנוֹת֙ שְׁלָלָ֔ם וְאֶת־יְתוֹמִ֖ים יָבֹֽזּוּ׃ ג וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַֽעַזְב֖וּ כְּבֽוֹדְכֶֽם׃ ד בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
֍ ֍ ֍
(א) הוֹי, אתם השופטים, הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן – המחוקקים חוקי רשע, ואתם, המון העם, וּמְכַתְּבִים עָמָל כִּתֵּבוּ – המזייפים שטרות בשקר.
(ב) השופטים המחוקקים את חוקי השקר עושים כן כדי לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים, וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי, והמון העם המזייפים שטרות, עושים כן על בני אדם שכבר מתו, כדי לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם – שיטלו את ממון האלמנה בטענה שהבעל היה חייב להם כסף ולא שילם, וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ, לקחתם להם לעבדים תמורת אותו חוב.
(ג) אתם, המרשיעים כל כך, וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, והוא היום המיועד שבו יפקוד ה' עליכם את עוונותיכם, וּלְשׁוֹאָה – צרה פתאומית, אשר מִמֶּרְחָק תָּבוֹא, ולא תדעו ולא תרגישו את מהות הצרה, עד שתבא עליכם פתאום, עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה, וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם.
(ד) הרי לא תהיה לכם כל ברירה, אם תרצו לנוס לעזרה ולהציל את חייכם, בִּלְתִּי כָרַע תַּחַת אַסִּיר – לא תוכלו אלא לכרוע ולהפיל את עצמכם תחת יד האויב, שיחוס על חייכם, ואם תרצו להציל להציל את כבודכם ולא לעוזבו בבקשת רחמים מהאויב, וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ – תצטרכו להפיל עצמכם להריגה בשדה הקרב, בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה.
