ה ה֥וֹי אַשּׁ֖וּר שֵׁ֣בֶט אַפִּ֑י וּמַטֶּה־ה֥וּא בְיָדָ֖ם זַעְמִֽי׃ ו בְּג֤וֹי חָנֵף֙ אֲשַׁלְּחֶ֔נּוּ וְעַל־עַ֥ם עֶבְרָתִ֖י אֲצַוֶּ֑נּוּ לִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ וְלָבֹ֣ז בַּ֔ז וּלְשׂוּמ֥וֹ מִרְמָ֖ס כְּחֹ֥מֶר חוּצֽוֹת׃ ז וְהוּא֙ לֹא־כֵ֣ן יְדַמֶּ֔ה וּלְבָב֖וֹ לֹא־כֵ֣ן יַחְשֹׁ֑ב כִּ֚י לְהַשְׁמִ֣יד בִּלְבָב֔וֹ וּלְהַכְרִ֥ית גּוֹיִ֖ם לֹ֥א מְעָֽט׃
֍ ֍ ֍
(ה) הוֹי, הלא אַשּׁוּר, אין לו כח מעצמו, ואינו אלא שֵׁבֶט אַפִּי, שעל ידי שחרה אף ה' נתן ביד אשור שבט להענישם, וגם עתה אין לו כח בלתי מוגבל, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי – המטה שביד אשור הוא זעם ה', ולכן אין לו רשות להעניש ולהכות אלא את מי שה' חפץ בכך.
(ו) בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, והם ישראל, שעבור הענשתם ניתן לאשור כח ומלכות, אבל אין לו רשות להכות בישראל ללא הבחנה, אלא וְעַל עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ – ציויתיו ומיניתיו רק על העם המכעיסים אותי, והם מלכות אפרים, אך אין לו רשות על מלכות יהודה כלל, וגם הרשות שניתנה לו על מלכות אפרים היא רק לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז, כלומר להזיקם בממונם, וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת – ולרומסו כדרך שרומסים את החומר במטרה לעשות ממנו לבינים לבנין, והיינו להעניש את ישראל כדי לגרום להם לחזור בתשובה, ולא לכלותם ולאבדם לגמרי.
(ז) וְהוּא, אשור, לֹא כֵן יְדַמֶּה – אינו מבין שהוא רק שבט אפי, וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב – אינו חושב שתכלית שליחתו היא רק לעורר את ישראל לחזור בתשובה, כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ – בדעתו להשמיד לגמרי את דתם של ישראל, ולא לתקנם לחזור בתשובה, וּלְהַכְרִית גּוֹיִם – לא רק לשלול את נכסיהם אלא גם להורגם ולאבדם, לֹא מְעָט – אין בדעתו להעניש את החוטאים, אלא רוצה לשלוט גם על הצדיקים.
