ד וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔ו עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כָּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ׃ ה וּלְאֵ֨לֶּה֙ אָמַ֣ר בְּאָזְנַ֔י עִבְר֥וּ בָעִ֛יר אַֽחֲרָ֖יו וְהַכּ֑וּ אַל־תָּחֹ֥ס עֵֽינְכֶ֖ם וְאַל־תַּחְמֹֽלוּ׃ ו זָקֵ֡ן בָּח֣וּר וּבְתוּלָה֩ וְטַ֨ף וְנָשִׁ֜ים תַּֽהַרְג֣וּ לְמַשְׁחִ֗ית וְעַל־כָּל־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־עָלָ֤יו הַתָּו֙ אַל־תִּגַּ֔שׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁ֖י תָּחֵ֑לּוּ וַיָּחֵ֨לּוּ֙ בָּֽאֲנָשִׁ֣ים הַזְּקֵנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י הַבָּֽיִת׃
֍ ֍ ֍
(ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָו, עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר, בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהִתְוִיתָ תָּו – עשה רושם וסימן עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הצדיקים, הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ, כדי שלא ישלטו בהם מלאכי החבלה.
(ה) וּלְאֵלֶּה – ולאותם ששה מלאכים משחיתים אָמַר ה' בְּאָזְנַי, עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו, וְהַכּוּ את כולם, אַל תָּחֹס עֵינְכֶם, וְאַל תַּחְמֹלוּ.
(ו) ותהרגו זָקֵן, בָּחוּר וּבְתוּלָה, וְטַף וְנָשִׁים, תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית. וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו שרשם המלאך לבוש הבדים, אַל תִּגַּשׁוּ להורגו. וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ – תתחילו את ההריגה מהאנשים הנמצאים בסמוך לבית המקדש, וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת, שהיו עובדים עבודת בית המקדש. והנמשל לחזיון הזה הוא בכך שבגלל עוונות אנשי העיר נתן ה' רשות לפקידי המלך להרוג בעם, ואמר ה' לירמיהו הנביא שיעבור בתוך העיר להחזירם בתשובה, ושיעשה סימן על מצחות האנשים שישמעו לקולו ויחזרו בתשובה, והם נצלו מיד המשחיתים [כי ציוה עליהם ירמיהו לצאת מהעיר, כמו שנאמר (ירמיהו פרק כ"א פסוק ט') "הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר, וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל", ומי שחזר בתשובה ושמע בקולו של ירמיהו יצא מהעיר וחי, והרשעים נשארו בעיר ונהרגו ביד פקידי המלך עצמם, כמו שנאמר (שם פסוקים ד'-ה') "כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְאֶת הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה, וְאָסַפְתִּי אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת. וְנִלְחַמְתִּי אֲנִי אִתְּכֶם בְּיָד נְטוּיָה וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל", כי בזמן המצור היו מבני העיר שרצו להשלים עם האויבים כדי שלא למות ברעב, והמלך וחייליו נלחמו בהם והרגו בעם]. והתחילה ההריגה בבית המקדש, בעת שהתאספו שם העם, והחלו להרוג בזקנים שהיו לפני בית המקדש.
