פרק י א וָֽאֶרְאֶ֗ה וְהִנֵּ֤ה אֶל־הָֽרָקִ֨יעַ֙ אֲשֶׁר֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַכְּרֻבִ֔ים כְּאֶ֣בֶן סַפִּ֔יר כְּמַרְאֵ֖ה דְּמ֣וּת כִּסֵּ֑א נִרְאָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃ ב וַיֹּ֜אמֶר אֶל־הָאִ֣ישׁ ׀ לְבֻ֣שׁ הַבַּדִּ֗ים וַיֹּ֡אמֶר בֹּא֩ אֶל־בֵּינ֨וֹת לַגַּלְגַּ֜ל אֶל־תַּ֣חַת לַכְּר֗וּב וּמַלֵּ֨א חָפְנֶ֤יךָ גַֽחֲלֵי־אֵשׁ֙ מִבֵּינ֣וֹת לַכְּרֻבִ֔ים וּזְרֹ֖ק עַל־הָעִ֑יר וַיָּבֹ֖א לְעֵינָֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק י (א) אז ראה יחזקאל במראה הנבואה שעל ידי לימוד הזכות שלו ושל ירמיהו הנביא ה' משנה את גזירתו, ויושב על כסא רחמים להקל את העונש ולהשאיר להם פליטה. וכיון שלפי מערכת הטבע היה ראוי שיֵהרגו כולם, ואז לא היה נשרף בית המקדש ולא היתה ירושלים נחרבת, שינה ה' את בחירתו של נבוכדנצר שישרוף את בית המקדש ויחריב את העיר, וישאיר את פליטת העם תחת גדליה בן אחיקם, וָאֶרְאֶה בנבואה, וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים, כְּאֶבֶן סַפִּיר, כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם, כי היתה זו הנהגה של השגחה פרטית, הבאה מעולם הכסא, שהוא למעלה מהחיות המגלגלות את האופנים, שהם שליחי ה' להנהיג את העולם בדרכי הטבע.
(ב) כיון ששריפת בית המקדש וירושלים היתה מצד מידת הרחמים, וַיֹּאמֶר אֶל הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים, שהוא היה המלמד זכות על ישראל, שהוא יהיה השליח להצילם [ובנמשל, אמר לירמיהו שלימד עליהם זכות להתנבא על שריפת בית המקדש וירושלים, כי הדבר הוא לטובת ישראל והצלתם], וַיֹּאמֶר, בֹּא אֶל בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל – לדבר המגלגל את האופנים, והיינו רגלי החיות [והם הכרובים, כפי שיבואר להלן פסוק ח'], שהם מגלגלים את האופנים, אֶל תַּחַת לַכְּרוּב – במקום כף רגלי הכרוב, וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַחֲלֵי אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים, כי במקום האופנים עצמם לא היו גחלי אש כלל, כי מצד דרכי הטבע ומערכת השמים [הרמוזים באופנים] לא היו בית המקדש וירושלים צריכים להישרף כלל, והכרובים נצטוו על ידי ה' לשנות את תנועת המערכת, וּזְרֹק עַל הָעִיר, לשורפה ולשרוף את בית המקדש, וַיָּבֹא לְעֵינָי.
