ז נִדְמֶ֥ה שֹֽׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל־פְּנֵי־מָֽיִם׃ ח וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַֽעֲלֶ֖ה עַל־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָֽמְר֤וּ לֶֽהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(ז) נִדְמֶה שֹׁמְרוֹן מַלְכָּהּ – המלך של שומרון נדמה כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי מָיִם, כי מחמת תנועתם החזקה של המים נוצר הקצף על פניהם, אך המים עצמם בתנועתם התמידית מבטלים את הקצף הזה, וכך ישראל בתחילה מרדו בפקח בן רמליהו והמליכו את הושע בן אלה, ואחר כך העם עצמו החליף את דעתו ומרד בהושע בן אלה, והלשינו עליו לפני מלך אשור כדי לאבדו.
(ח) אמנם לא הועילה עצתם הרעה, כי אדרבה, על ידי שבא מלך אשור להגלות את הושע בן אלה, וְנִשְׁמְדוּ בָּמוֹת אָוֶן – נשמדו המזבחות של העבודה זרה, שהיו חַטַּאת יִשְׂרָאֵל, ומעתה קוֹץ וְדַרְדַּר יַעֲלֶה עַל מִזְבְּחוֹתָם, וְאָמְרוּ – עד שכביכול יאמרו המזבחות לֶהָרִים כַּסּוּנוּ, וְלַגְּבָעוֹת יאמרו נִפְלוּ עָלֵינוּ, כי לרוב השממון יתכסו המזבחות בעפר מההרים והגבעות שסביבם, ונמצא שהיתה עצתם לרעת עצמם.
