ד לָכֵ֖ן הִנָּבֵ֣א עֲלֵיהֶ֑ם הִנָּבֵ֖א בֶּן־אָדָֽם׃ ה וַתִּפֹּ֣ל עָלַי֮ ר֣וּחַ יְהוָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אֱמֹר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֔ה כֵּ֥ן אֲמַרְתֶּ֖ם בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַֽעֲל֥וֹת רֽוּחֲכֶ֖ם אֲנִ֥י יְדַעְתִּֽיהָ׃ ו הִרְבֵּיתֶ֥ם חַלְלֵיכֶ֖ם בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את וּמִלֵּאתֶ֥ם חֽוּצֹתֶ֖יהָ חָלָֽל׃
֍ ֍ ֍
(ד) לָכֵן הִנָּבֵא עֲלֵיהֶם, הִנָּבֵא, בֶּן אָדָם.
(ה) וַתִּפֹּל עָלַי רוּחַ ה', וַיֹּאמֶר אֵלַי, אֱמֹר לבני ישראל, כֹּה אָמַר ה', כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, שחומת ירושלים המבוצרת תושיע אתכם, וּמַעֲלוֹת רוּחֲכֶם אֲנִי יְדַעְתִּיהָ – יודע אני שכך גם עולה על רוחכם, לבטוח בחומה, ואינכם מאמינים בדבר ה' שנגזרה הגזירה שיכבוש האויב את העיר, ואין הדבר כפי שאתם סבורים שאיני יודע את מחשבות לבכם, אלא יודע אני.
(ו) ומחמת שאתם בוטחים בחומת העיר, הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם בָּעִיר הַזֹּאת – הרגתם בני אדם רבים, אותם שרצו להשלים עם נבוכדנצר, וּמִלֵּאתֶם חוּצֹתֶיהָ חָלָל – את ה'חוצות', שמאחורי הבתים, ששם אין רואים את הנעשה כל כך, שם מילאתם חללים שהרגתם בסתר, יותר ממה שהרגתם בעיר בגלוי.
