ט לֹ֤א אֶֽעֱשֶׂה֙ חֲר֣וֹן אַפִּ֔י לֹ֥א אָשׁ֖וּב לְשַׁחֵ֣ת אֶפְרָ֑יִם כִּ֣י אֵ֤ל אָֽנֹכִי֙ וְלֹא־אִ֔ישׁ בְּקִרְבְּךָ֣ קָד֔וֹשׁ וְלֹ֥א אָב֖וֹא בְּעִֽיר׃ י אַֽחֲרֵ֧י יְהוָ֛ה יֵֽלְכ֖וּ כְּאַרְיֵ֣ה יִשְׁאָ֑ג כִּֽי־ה֣וּא יִשְׁאַ֔ג וְיֶֽחֶרְד֥וּ בָנִ֖ים מִיָּֽם׃ יא יֶֽחֶרְד֤וּ כְצִפּוֹר֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּכְיוֹנָ֖ה מֵאֶ֣רֶץ אַשּׁ֑וּר וְהֽוֹשַׁבְתִּ֥ים עַל־בָּֽתֵּיהֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ט) ולכן בחר ה' בדרך הממוצעת, שלא יסלק את שכינתו עוד, אלא ישגיח עליהם ממקומו, ועל ידי זה לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי בשומרון על ידי מלך אשור, כפי שגזרתי בתחילה, שהיה מלך אשור עתיד לכלות אותם, אלא רק יגלו מארצם, ומאידך גם לֹא אָשׁוּב אל תוך העיר לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם – שעל ידי השבת השכינה אל העיר בהכרח היתה העיר נשחתת, כעונש על חטאיה, כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ, ולכן ריחם עליהם ה' שלא לכלותם, ומחמת כן גם לא יוכל להמנע מלהשחיתם אם ירד בעצמו אל העיר, אלא בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ – ישאר ה' בקדושתו בקרב ישראל, כשייצאו לגלות מחוץ לעיר, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר – לא יוריד ה' שכינתו אל תוך העיר, כדי שלא להשחיתה.
(י) וכאשר ייצאו אל מחוץ לעירם, כבר ימצאו שם כביכול את שכינת ה' ההולכת עמהם בגלות, ואַחֲרֵי ה' יֵלְכוּ בגלותם, ובגלות לא תהיה הנהגתו גלויה, אלא כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג – תסתתר השגחתו על ישראל בדרכי הטבע, שיטה את לב מלכות בבל, המשולה לאריה, לטובת ישראל, עד שייראה כאילו מלך בבל מעצמו מנהיג אותם בחסד וברחמים, אבל באמת תהיה זו השגחת ה', והמשיל זאת לכך שהשגחת ה' תתבטא בשאגת האריה, שזו ההנהגה הגשמית של מלכות בבל, אך זה יהיה רק בשנות הגלות שמסתיר ה' פניו מהם, אבל לאחר זמן, כִּי הוּא יִשְׁאַג – ישאג ה' בקולו האמיתי, כלומר בהנהגתו הגלויה, שיעשה להם נפלאות כימי קדם, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם – ואז ימהרו בני ישראל הנמצאים בצד מערב לחזור מהגלות.
(יא) ובאותה שעה יֶחֶרְדוּ ישראל כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר, וְהוֹשַׁבְתִּים עַל בָּתֵּיהֶם שבארץ ישראל, נְאֻם ה'.
