פרק יב א סְבָבֻ֤נִי בְכַ֨חַשׁ֙ אֶפְרַ֔יִם וּבְמִרְמָ֖ה בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וִֽיהוּדָ֗ה עֹ֥ד רָד֙ עִם־אֵ֔ל וְעִם־קְדוֹשִׁ֖ים נֶֽאֱמָֽן׃ ב אֶפְרַ֜יִם רֹעֶ֥ה ר֨וּחַ֙ וְרֹדֵ֣ף קָדִ֔ים כָּל־הַיּ֕וֹם כָּזָ֥ב וָשֹׁ֖ד יַרְבֶּ֑ה וּבְרִית֙ עִם־אַשּׁ֣וּר יִכְרֹ֔תוּ וְשֶׁ֖מֶן לְמִצְרַ֥יִם יוּבָֽל׃
֍ ֍ ֍
פרק יב (א) סְבָבֻנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם – אפרים, שהוא שבט המלוכה, הכחישו וכפרו ביסודות האמונה, כי אמרו על העגלים 'אלה אלהיך ישראל', וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל – ושאר השבטים, היו מרמים ומשקרים בדברים שבין אדם לחבירו. וכנגד זה, וִיהוּדָה עֹד רָד – עדיין מושל עִם אֵל, כי בימי יותם וחזקיהו מלכי יהודה היו מושלים ביראת ה', וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן – משותף עם הקדושים, לנהוג בנאמנות וללא מרמה בענינים שבין אדם לחבירו.
(ב) אבל אֶפְרַיִם, רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים – הולך אחרי הבל ורעות רוח בעניני האמונה, שהם עובדים עבודה זרה, כָּל הַיּוֹם כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה בדברים שבין אדם לחבירו. ובנוסף לכך מכין לעצמו מוקש שיגרום לו לגלות מהארץ, וּבְרִית עִם אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ – כי מצד אחד יש לו ברית עם מלך אשור, וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל – ומאידך מוביל הוא שמן למצרים, כדי למרוד במלך אשור, וזו היתה סיבת גלותם בדרך הטבע.
