ז וַיַּרְכִּ֜יבוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה מִבֵּ֖ית אֲבִֽינָדָ֑ב וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֔וֹ נֹֽהֲגִ֖ים בָּֽעֲגָלָֽה׃ ח וְדָוִ֣יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל מְשַֽׂחֲקִ֛ים לִפְנֵ֥י הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּכָל־עֹ֑ז וּבְשִׁירִ֤ים וּבְכִנֹּרוֹת֙ וּבִנְבָלִ֣ים וּבְתֻפִּ֔ים וּבִמְצִלְתַּ֖יִם וּבַחֲצֹֽצְרֽוֹת׃ ט וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן כִּידֹ֑ן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜א אֶת־יָד֗וֹ לֶֽאֱחֹז֙ אֶת־הָ֣אָר֔וֹן כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃ י וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔א וַיַּכֵּ֕הוּ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ עַל־הָֽאָר֑וֹן וַיָּ֥מָת שָׁ֖ם לִפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃ יא וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔יד כִּֽי־פָרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑א וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔א עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יב וַיִּירָ֤א דָוִיד֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר הֵ֚יךְ אָבִ֣יא אֵלַ֔י אֵ֖ת אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ז) אמנם כאשר באו לקחת את ארון ברית ה' טעו בהנהגתם, מכמה פנים, א. וַיַּרְכִּיבוּאֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה, מִבֵּית אֲבִינָדָב, כלומר, במקום שיקחו את הארון בכתפיים, כדין התורה, שמו אותו על עגלה שהיתה מביתו ורכושו של אבינדב, ב. וְעֻזָּאוְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה, והיה להם ללמוד מהפלישתים שלא הנהיגו את הפרות, אלא הניחום ללכת מעצמם בדרך הישרה, ולא היו צריכים הנהגה, על ידי קדושת הארון [ובספר שמואל ב' (ו ד) מבואר שהיו חטאים נוספים בהנהגתם: ג. וַיִּשָּׂאֻהוּ עוזא ואחיו על כתפיהם מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה אל העגלה החדשה, ואף דבר זה לא היה כדין, כיון שהלויים צריכים לשאת את הארון, ולא זרים, ד. ונשאוהו עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים – אחזו בארון ממש, ולא על ידי הבדים, כפי שציוותה התורה, ה. וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן,ואין זה דרך כבוד שילך אדם לפני הארון ואחוריו אל הארון].
(ח) ו. וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל עֹז, ואף שהיה ראוי להם לשמוח, אך לשון 'שחוק' מורה על שנהגו דרך שחוק, ולא כשמחים ברעדה, וּבְשִׁירִים, וּבְכִנֹּרוֹת,וּבִנְבָלִים, וּבְתֻפִּים, וּבִמְצִלְתַּיִם, וּבַחֲצֹצְרוֹת, והיה מן הראוי שישמחו לפני ה' רק בכלי שיר המיוחדים לעבודה, ועל ידי הלויים, שתפקידם לשורר לפני ה'.
(ט) אחרי ששגו בכל השגיאות שנמנו לעיל בדרך הולכת ארון ברית ה', הוסיפו לפשוע,וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן, וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן, בחשבו שארון ברית ה' צריך סעד לתומכו שלא יפול, ולא ידע כי הארון נושא את נושאיו, וכל שכן שנושא את עצמו, ועשה כן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר את הארון, והיה לו להבין שזה אירע מבהלתם ופחדם מקדושת הארון, ואינו צריך לאחוז בארון.
(י) וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בְּעֻזָּא, וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן, אף על פי שעדיין לא נגע בו, וַיָּמָתשָׁם, והטעם שהיתה עליו הקפדה גדולה כל כך, כיון שבאותה שעה היה לִפְנֵי אֱלֹהִים,והרי הוא כשוכח יראת המלך בעומדו לפניו, שחטאו גדול יותר.
(יא) ומתוך כך הבין דוד המלך שהיתה הנהגתם עם הארון שלא כראוי, וַיִּחַר לְדָוִיד כִּיפָרַץ יְהֹוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּא – כעס דוד על עצמו, על שלא נהגו בכבוד הראוי לארון, ומחמת כן נענש עוזה, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(יב) וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, כלומר, בכל חייו עבד דוד את ה' מתוך אהבה ושמחה, ובאותו יום נפל ממדרגתו ועבד את ה' במדרגת היראה, לֵאמֹר הֵיךְ אָבִיא אֵלַיאֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בעודי במדרגה פחותה זו, של היראה.
