ח כְּנַ֗עַן בְּיָד֛וֹ מֹֽאזְנֵ֥י מִרְמָ֖ה לַֽעֲשֹׁ֥ק אָהֵֽב׃ ט וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל־יְגִיעַ֕י לֹ֥א יִמְצְאוּ־לִ֖י עָוֹ֥ן אֲשֶׁר־חֵֽטְא׃ י וְאָֽנֹכִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עֹ֛ד אוֹשִֽׁיבְךָ֥ בָֽאֳהָלִ֖ים כִּימֵ֥י מוֹעֵֽד׃
֍ ֍ ֍
(ח) לאחר שביאר הנביא את חטאם של שבט אפרים בענין האמונה, חוזר לבאר את חטאם של ישראל בענינים שבין אדם לחבירו, כְּנַעַן – הסוחר העוסק במשא ומתן, מחזיק בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, לַעֲשֹׁק אָהֵב.
(ט) וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם שאין עוון בכך שהוא מרמה במשא ומתן, כיון שאינו גוזל ממש ביד חזקה, אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי – מצאתי דרך להתעשר בעסקי, כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא – מאחר והשגתי את העושר על ידי שהתייגעתי במסחרי, לא יוכלו למצוא לי חטא, ואין זה נחשב לעוון מה ששקלתי במאזני מרמה.
(י) ועל טענה זו משיב לו ה', וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ עוד מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, כי כשהיו ישראל בארץ מצרים היו עניים ולא יכלו להלוות בריבית ולא לרמות במסחר [ולכן על מצוות אלו מוזכרת בתורה יציאת מצרים], ורק מחמת חסד ה' שהוציא את ישראל ממצרים יש להם אפשרות לסחור ולהלוות, ואם תמשיכו לרמות במסחרכם, אחזירכם לימיכם הראשונים, ועֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים, כעניים חסרי בית, כִּימֵי מוֹעֵד – כזמן היותך בארץ מצרים.
