יא וְאוּלָם֙ שְֽׁלַֽח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֖ע בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ אִם־לֹ֥א עַל־פָּנֶ֖יךָ יְבָֽרְכֶֽךָּ׃ יב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הִנֵּ֤ה כָל־אֲשֶׁר־לוֹ֙ בְּיָדֶ֔ךָ רַ֣ק אֵלָ֔יו אַל־תִּשְׁלַ֖ח יָדֶ֑ךָ וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵעִ֖ם פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יא) וכדי לבחון את הדבר, האם איוב עושה את כל מעשיו מחמת אהבת ה', או שעושה כן כדי לקבל גמול, אמר השטן לה', וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ עד שלא ישאר לו כלום [כיון שכל זמן שנשאר לו דבר מה, יתכן שמחמתו הוא עדיין עובד את ה', מחשש שיקח ממנו גם דבר זה], ואז תראה, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרְכֶךָּ, כלומר יקלל ויגנה את הנהגתך, בחושבו שמחמת הנהגתו ראוי שיהיו לו עושר ונכסים, וכשיראה שאין הדבר כן יאמר שאינך שופט צדק, ויאמר שהדבר בא לו מחמת רוע ההנהגה, וזו תהיה ראיה שכל עבודתו היתה מחמת תקוות שכר ויראת עונש, ולכן בשעה שיראה שאין לו עוד תקוה, לא זו בלבד שיסור מצדקתו, אלא אף יגנה את ההשגחה העליונה, ואילו אם היתה עבודתו מאהבת ה', היה עובד את ה' באותה מידה גם לאחר שניטלו ממנו כל נכסיו. נמצא שכל יסוריו של איוב היו כדי לבחון האם לבבו שלם עם ה', לעובדו מאהבה, ואם יעמוד בצדקתו גם בימי עוניו ויסוריו או לא.
(יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן, הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ, ובאותה שעה ניתנה לשטן רשות לפגוע רק בבניו ובנכסיו של איוב, רַק אֵלָיו – אל גופו של איוב אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ. וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה',כי ההפסד וההעדר לא יבוא מעם ה', באשר ה' הוא יסוד ההויה והקיום, אלא כאשר מסיר ה' פניו והשגחתו ממקום או מדבר מסוים, יכול ההפסד וההעדר לחול באותו מקום, ולכן יצא השטן מעם פני ה', כדי שיוכל לגרום להפסד ונזק בקניניו של איוב.
