א וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָשַׁ֥ב דָּוִ֖יד בְּבֵית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜יד אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֗יא הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֤י יוֹשֵׁב֙ בְּבֵ֣ית הָֽאֲרָזִ֔ים וַֽאֲר֥וֹן בְּרִית־יְהוָ֖ה תַּ֥חַת יְרִיעֽוֹת׃ ב וַיֹּ֤אמֶר נָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔יד כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בִּֽלְבָבְךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּ֥י הָֽאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ׃ ג וַיְהִ֖י בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי֙ דְּבַר־אֱלֹהִ֔ים אֶל־נָתָ֖ן לֵאמֹֽר׃ ד לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־דָּוִ֣יד עַבְדִּ֔י כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה לֹ֥א אַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י הַבַּ֖יִת לָשָֽׁבֶת׃ ה כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֨בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלֵ֨יתִי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶ֛ה מֵאֹ֥הֶל אֶל־אֹ֖הֶל וּמִמִּשְׁכָּֽן׃ ו בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי֮ בְּכָל־יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שֹֽׁפְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתִי לִרְע֥וֹת אֶת־עַמִּ֖י לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים׃ ז וְ֠עַתָּה כֹּֽה־תֹאמַ֞ר לְעַבְדִּ֣י לְדָוִ֗יד כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲנִ֤י לְקַחְתִּ֨יךָ֙ מִן־הַנָּוֶ֔ה מִֽן־אַחֲרֵ֖י הַצֹּ֑אן לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ חוָאֶֽהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָֽאַכְרִ֥ית אֶת־כָּל־אֽוֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתִֽי לְךָ֙ שֵׁ֔ם כְּשֵׁ֥ם הַגְּדוֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃ ט וְשַׂמְתִּ֣י מָ֠קוֹם לְעַמִּ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל וּנְטַעְתִּ֨יהוּ֙ וְשָׁכַ֣ן תַּחְתָּ֔יו וְלֹ֥א יִרְגַּ֖ז ע֑וֹד וְלֹֽא־יוֹסִ֤יפוּ בְנֵֽי־עַוְלָה֙ לְבַלֹּת֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשׁוֹנָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק יז
(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד בְּבֵיתוֹ, וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל נָתָן הַנָּבִיא, הִנֵּה אָנֹכִי יוֹשֵׁבבְּבֵית הָאֲרָזִים, וַאֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה נמצא תַּחַת יְרִיעוֹת, וכיון שהסברא מחייבת לבנות את בית המקדש, רצה לשמוע מהנביא האם גם ה' מסכים לדעתו, וכן כדי לדעת היכן יש לבנותו.
(ב) וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִיד, כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ עֲשֵׂה – תוכל לעשות, והצדיקים הגדולים יכולים לסמוך על הסכמת לבבם שהדבר הוא טוב וראוי, כִּיהָאֱלֹהִים עִמָּךְ, והיינו שרוח הקודש המלווה אותך תמיד היא המניעה את מחשבות ליבך, ויכול אתה לסמוך על כך. וכיון שעדיין לא הגיעה אל נתן נבואה בענין זה, השיב לדוד מסברא שהדבר ראוי, ושיעשה כדעתו.
(ג) כיון שרצה דוד להתחיל בבניית בית המקדש, מיהר ה' להודיע לנתן הנביא שימנע את דוד מלעשות כן, קודם שישכור פועלים או שידור נדרים, ולכן מיד וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר אֱלֹהִים אֶל נָתָן לֵאמֹר.
(ד) לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל דָּוִיד עַבְדִּי, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הרי לבנין הבית יש צורך בשני תנאים, שימלוך על ישראל מלך המולך מלכות קיימת ובלתי פוסקת, וכן שתהיה מנוחה גמורה לעם ישראל, וכנגד זה אמר לו ה', לֹא אַתָּה תִּבְנֶה לִּיהַבַּיִת לָשָׁבֶת, כיון שעדיין לא הובטחה לך מלכות נצחית ובלתי פוסקת, ובינתיים אתה דומה לשאר השופטים ולשאול, שאף שהיתה להם ממשלה מסוימת על ישראל, ואף שהיו תקופות של מנוחה לישראל מאויביהם, מכל מקום כיון שהיתה זו ממשלה זמנית, והיתה זו מנוחה זמנית, לא הגיע עדיין הזמן לבנות את בית המקדש, שבית זה מראה על בנין קיים ועל מנוחה מוחלטת.
(ה) כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כיון שבכל התקופות הללו לא היתה מנוחה גמורה לישראל מאויביהם, וָאֶהְיֶהמֵאֹהֶל שהיה במדבר אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן, כפי שהיה בשילה, שהיה בנין אבנים למטה, בכתלים, ואהל מלמעלה.
(ו) בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל, הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁרצִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי, לֵאמֹר, לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים, והרי יכולתי לצוותם לעשות זאת, ולא ציוויתם על כך, כיון שלא היתה להם מלכות קבועה.
(ז) וְעַתָּה, כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִיד, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הרי עדיין אין מלכותך מלכות קיימת ומתמשכת, כי אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה, מִן אַחֲרֵי הַצֹּאן,ואינך בן של מלך וכדומה, ומשחתיך בינתיים רק לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּייִשְׂרָאֵל, ולא קיבלוך למלוך עליהם מלכות קיימת ומתמשכת לדורות.
(ח) וגם אין המנוחה מהאויבים מנוחה אמיתית, אלא וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁרהָלַכְתָּ, וָאַכְרִית אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ, אך לא תמו האויבים לגמרי, והרי זה כפי שהיה בזמן השופטים, שהיו להם תקופות של מנוחה. אמנם, אחרי שדיבר עמו ה' דברים קשים אלו, והראה לו שמלכותו ומנוחתו עדיין אינם קיימים ויציבים, חזר וניחם אותו ובישר לו שבעתיד תתקיים מלכותו ומנוחתו, ואמר לו לענין מלכותו, שתהא קיימת ונצחית, וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁםכְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, אשר שמם קיים לעולם, כך תיקבע לו מלכות נצחית.
(ט) וכן לענין המנוחה מהאויבים, וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל, שיהיו קבועים במקומם ולא יגרשו אותם האויבים, וּנְטַעְתִּיהוּ וְשָׁכַן תַּחְתָּיו כעץ הנטוע על פלגי מים, ולא יצטרכו לצאת ממקומם כדי להלחם באויביהם, וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ כַּאֲשֶׁר היה בָּרִאשׁוֹנָה.
