(טז) וַיִּרְא֤וּ הַצֹּפִים֙ לְשָׁא֔וּל בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ן וְהִנֵּ֧ה הֶֽהָמ֛וֹן נָמ֖וֹג וַיֵּ֥לֶךְ וַֽהֲלֹֽם׃ (יז) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ פִּקְדוּ־נָ֣א וּרְא֔וּ מִ֖י הָלַ֣ךְ מֵֽעִמָּ֑נוּ וַֽיִּפְקְד֔וּ וְהִנֵּ֛ה אֵ֥ין יֽוֹנָתָ֖ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָֽיו׃ (יח) וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ לַֽאֲחִיָּ֔ה הַגִּ֖ישָׁה אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים כִּֽי־הָיָ֞ה אֲר֧וֹן הָֽאֱלֹהִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(טז) ובמחנה ישראל לא ידעו דבר, וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל העומדים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, וְהִנֵּה הֶהָמוֹן נָמוֹג – צבא הפלישתים, אשר כבר לא היה עומד בסדר הראוי לאנשי מלחמה, אלא מפוזרים ומבוהלים, ולכן הם מכונים 'המון', הרי הם נמוגים מחיבורם ומתפזרים, וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם, חלקם התרחקו ממקומם, וחלקם התקרבו מתוך בהלה אל גבעת בנימין, ומתוך כך לא ידעו אנשי שאול אם הפלישתים נמלטים או מתקרבים אליהם למלחמה.
(יז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, פִּקְדוּ נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ, כדי לדעת על ידי זה את מקור המהומה אשר במחנה הפלישתים, וַיִּפְקְדוּ, וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו, ולא הסתבר להם ששני אנשים יגרמו למהומה שכזו.
(יח) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הכהן שישאל לו באורים ותומים, ולצורך כך הַגִּישָׁה את אֲרוֹן הָאֱלֹהִים [כי הכהן השואל באורים ותומים צריך לעמוד לפני ארון הברית (אלשיך)], ומבאר הנביא מדוע היה שם ארון האלוקים, כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל – כי לאחר שנחרב משכן שילה לא היה מקום קבוע לארון הברית, אלא היה הולך עם בני ישראל לכל מקום, וכשהתקבצו אל הגלגל לחדש את המלוכה היה עמהם הארון, וכשעלו מהגלגל את גבעת בנימין למלחמה, הוליכו עמהם את הארון.
