הרי"ף מביא עתה את סוגיית הגמרא להלן פרק
שלישי: ג רְ סִ ינָ ן ב ְ פֶ רֶ ק ֵא ל ו ְנ ָערֹות, ה חֵ רֶ ש ֶ ת, ְו ה שֹו ָטה,
ששתיהן אינן בנות דעת לשמר עצמן, וְ ה ב וֹ גֶרֶ ת, שֶׁ כָלּו
בתוליה, ו ֻמ כת ֵעץ – שהוכתה על ידי עץ באותו מקום
ואיבדה את בתוליה, אֵ ין לָ הֶ ן טֲע נת ְבת ו ִלים – אין החתן
יכול לטעון שלא מצא לה בתולים, כיון שידע מתחילה
שיתכן שלא יהיו לה בתולים, אבל ה ס ו ָמא – נערה
עיוורת, וְ הָ א יְ לוֹ נִ ית – מי שאינה יכולה ללדת, יֵש לָ הֶ ן
טֲע נת ְבת ו ִלים. ו מְ ק ִשי נן – והקשתה על כך הגמרא,
ובֹוֶגֶרת אֵ ין ָל ה טֲע נת ְבת ו ִלים – וכי הנושא בוגרת אינו
יכול לטעון טענת בתולים, וְ הָ אֲ מ ר ר ב, ב וֹ גֶרֶ ת, נוֹ תְ נִ ין
ָל ה ל יְ לָ ה הָ רִ אש וֹ נָ ה, כלומר, כל דם שרואה בלילה
הראשון, אפילו אם בעל כמה פעמים, אינו אוסר
אותה, א לְ מָ א אִ ית ָל ה טֲע נת ְבת ו ִלים – ומוכח מכך שיש
לה דם בתולים, ולכן אין זה דם האוסרה, ְ ד ִאי לֵית ָל ה –
שהרי אם אין לה כלל דם בתולים א מ אי ]-מדוע[
נוֹ תְ נִ ין ָל ה ל יְ לָ ה רִ אש וֹ נָ ה, הָ א דם ִנָ דה ה וא – הרי כל דם
שרואה הוא דם נדה, האוסר אותה מיד. ו ְמ פרְ קִ ינָ ן –
ותירצה הגמרא, אִ י ְ דָקא ָטֵעין טֲע נת ֶפ תח ָפת ו ח – אם
היה הנושא את הבוגרת טוען שמצא פתח פתוח, הָ כִ י
נ מ ִ י ְ דֵי ש ָל ה טֲע נת ְבת ו ִלים – אכן טענה טובה היא זו,
כיון ְ ד ָכל ְבת וָלה, אפילו שהיא ב וֹ גֶרֶ ת, ִפ ְת ָח ה ָסת ום,
ולכן אם ראתה דם בלילה הראשון תולים זאת בדם
בתולים, אֶ ל ָ א הָ כָ א ב ְ מ אי ע ְסִקיָנן – אך באיזה אופן
מדובר בברייתא, האומרת דְ אֵ ין ָל ה לבוגרת טֲע נת
ד ָט ִעין טֲע נת ָ דם – טוען שלא מצא ְבת ו ִלים, באופן ְ ָקא
לה דם בתולים, ְ ד א ְמִריָנן – שבאופן זה אנו אומרים
שאין טענתו מתקבלת, אלא באמת ה אי ְבת וָלה הִ יא –
היתה עדיין בתולה בשעה שנשאה, אֶ ל ָ א ֶש ָכל ו ָ ד ֶמי ָה.
)וְ הָ א דְ ר ב א וִקי ְמָנא ֶפֶרק ִתי ֹנֶקת ב ְ בוֹ גֶרֶ ת ֶשֲע דִין לֹא
רָ אֲ תָ ה ָ דם אֲ בָ ל ב וֹ גֶרֶ ת ש ֶ רָ אֲ תָ ה ְועֹוָד ה ב ְ בֵ ית אָ בִ יהָ אֵ ין
ָל ה אֶ ל ָא ְב ִעי לת מִ צְ וָ ה ופֹוֵר ש וְ כֵ ן הֲלָ כָ ה(.
מסיים הרי"ף ומסיק את ההלכה בענין טענת בתולים
בבוגרת: ִנ ְמ ְצא ו ע ְכ ָשו, ֶש ה ְבת ולֹות ה ב וֹ גְ רוֹ ת יֵש מֵ הֶ ן
ְו הְי – וזהו הטעם לדין ד ]-דם בתולים[, נ ו ֶשֵ י ש לָ הֶ ן ָ ִמים
ד ר ב שנוֹ תְ נִ ין ָל ה ל יְ לָ ה הָ רִ אש וֹ ן, וְ יֵש מֵ הֶ ן ש ֶ אֵ ין לָ הֶ ן ְ ָא מר
ָ ד ִמים, ְו הְינ ו ְ דָק ָתֵני – וזהו הטעם לדין ששנינו בברייתא,
שה ב וֹ גֶרֶ ת אֵ ין ָל ה טֲע נת ְבת ו ִלים, כיון שיתכן שאין לה
דם בתולים מחמת בגרותה, הָ א – אבל טֲע נת ֶפ תח
ָפת ו ח יֵש ָל ה. וְ כֵ ן הִ לְ כְ תָ א – וכך היא ההלכה.
משנה
תקנת חכמים היא שכל הנושא אשה יתחייב לשלם לה
סכום כסף מסוים כשיגרשנה או כשימות, ותקנו כן כדי
שלא יהיה קל בעיני האדם לגרש את אשתו, וכן כדי
שתתרצנה הנשים להנשא לאנשים. משנתנו מבארת
את פרטי הדינים בסכום הכתובה שמתחייב הבעל
לאשתו: הנושא ְבת וָלה, ְכֻת ָב ָת ה מָ את יִ ם זוז. וְ הנושא
א לְ מָ נָ ה, כתובתה מָ נֶה – מאה זוז. הנושא אשה שהיא
עדיין ְבת וָלה, אך היא א לְ מָ נָ ה, או ְ גר ו ָשה, וְ כן ֲחל ו ָצה מִ ן
ָה ֵאר ו ִסין, שמת בעלה או גירשה לאחר שהתארסה
קודם שנשאה, כל אלו כ ְ תֻ ב ָ תָ ן מָ את יִ ם, כיון שעדיין
בתולות הן, וְ יֵש לָ הֶ ן טֲע נת ְבת ו ִלים – אם מצא הבעל
שאינה בתולה, מפסידה את כל כתובתה, כיון שמקח
טעות הוא זה ]ואינה יכולה לטעון שכיון שידע הבעל
שהיתה מאורסת לאחר ידע שיתכן שאינה בתולה,
אלא כיון שנשאה בחזקת בתולה, יש לו טענת
בתולים[.
עתה מבארת המשנה שקטנה שנבעלה קודם שנהייתה
בת שלש שנים, בתוליה חוזרים, ודינה ככל בתולה:
ה ִ ג יֶֹרת, ְו ה ְשב וָיה, ְו ה ִש ְפ ָחה הכנענית, ֶש ִ נ ְפד ו, ְו ֶש ִ נ ְת גְ יר ו,
ְו ֶש ִ נ ְש ת ְחְרר ו כשהיו ְפח ותֹות מִ ב ְ נוֹ ת ש ָ לֹש ש ָ נִ ים וְ יוֹ ם
אֶ חָ ד, אף שגויה ושבויה ושפחה כנענית הן בחזקת
שנבעלו, מכל מקום כיון שהיה זה קודם היותן בנות
שלש שנים ויום אחד, דינן כבתולות, וכ ְ תֻ ב ָ תָ ן מָ את יִ ם,
וְ יֵש לָ הֶ ן ]-יש לבעל עליהן[ טֲענ ת ְבת ו ִלים, אם מצא
שאינה בתולה.
ה ג ָ דוֹ ל, בן תשע שנים ויום אחד, ש ֶ ב ָ א על ה ק ְ ט נ ָ ה
הפחותה משלש שנים ויום אחד, שבתוליה חוזרים,
וְ קָ טָ ן הפחות מבן תשע שנים ויום אחד, ש ֶ ב ָ א על
ה ג ְ דוֹ לָה, שהיא בת שלש שנים ויום אחד, שאין זו
נחשבת ביאה כלל, ו ֻמ כת ֵעץ – שנתקע לה עץ באותו
מקום והשיר את בתוליה, כ ְ תֻ ב ָ תָ ן מָ את יִ ם, ִ ד ְבֵרי ר ב ִ י
מֵ אִ יר. ו חֲכָ מִ ים אוֹ מְ רִ ים, מֻ כ ת ֵעץ ְכֻת ָב ָת ה מָ נֶה.
הנושא אשה בחזקת שהיא ְבת וָלה, אך היא א לְ מָ נָ ה או
ְ גר ו ָשה וֲחל ו ָצה מִ ן ה ִ נ ש ו ִאין, וכגון שנכנסה לחופה, ומת
בעלה או גירשה הוא מוחזקת שעדיין לא נבעלה לו,
אף על פי כן כ ְ תֻ ב ָ תָ ן מָ נֶה, כיון שכל אשה שנכנסה
לחופה מוחזקת היא כבעולה, וְ לכן גם אֵ ין לָ הֶ ן טֲע נת
ְבת ו ִלים.
ה ִ ג יֶֹרת, ְו ה ְשב וָיה בידי גויים, ְו ה ִש ְפ ָחה הכנענית, ֶש ִ נ ְפד ו
ְו ֶש ִ נ ְש ת ְחְרר ו ְו ֶש ִ נ ְת גְ יר ו כשהן יְ תֵ רוֹ ת על ב ְ נוֹ ת ש ָ לֹש
ש ָ נִ ים וְ יוֹ ם אֶ חָ ד, והרי הן בחזקת שנבעלו בהיותן גויות,
שבויות ושפחות, כ ְ תֻ ב ָ תָ ן מָ נֶה, כדין בעולה, וְ אֵ ין לָ הֶ ן
טֲע נת ְבת ו ִלים – אם לא מצא להן הבעל בתולים אינו
יכול לטעון כלום, כיון שהנושא אותן יודע שהן
מוחזקות כבעולות, ועל דעת כן נשאן.
תפריט
תפריט
שלישי
י"ח תשרי התשפ"ז
