הגמרא ממשיכה לדון בענין הנושא אשה בחזקת
בתולה, וטוען שלא מצא לה בתולים: ַהה ּוא ְּ ּד ָא ָתא
ְּלַק ֵּּמי ּה דְּ רַ ב נַ חְּ מָ ן – מעשה בחתן שבא לפני רב נחמן,
אָ מַ ר לֵּיה – וטען לפני רב נחמן על כלתו, ֶּּפ ַתח ָּפת ּו ַח
מָ צָ אתִ י. אָ מַ ר ְּלה ּו רַ ב נַ חְּ מָ ן, ַא ְּּסב ּוה ּו ּכ ּו ְּפֵּרי – יש
להלקותו בענפים של דקל שיש בהם קוצים, מַ בְּ ַר ְּכ ָּתא
חֲבִ יטָ א ֵּלי ּה – וכי זונות העיר הזו, ששמה מברכתא,
חבוטות ושוכבות לפניו תמיד, שמחמת כן בקי הוא
בפתח פתוח, והלא ודאי אינו בקי בכך, והוא מוציא
שם רע על כלתו בחינם, וראוי להלקותו כעונש על כך,
ותמהה על כך הגמרא, וְּ הָ א – והרי רַ ב נַ חְּ מָ ן עצמו ה ּוא
ּד , שהאומר פתח פתוח מצאתי מְּ הֵּ ימָ ן – נאמן הוא, ְּ ָא ַמר
ואם כן מדוע ציוה להלקותו.
מתרצת הגמרא, מְּ הֵּ ימָ ן, ּומַ סְּּ בִ ינַ ן ֵּלי ּה ּכ ּו ְּפֵּרי – אכן נאמן
הוא, ומכל מקום מלקים אותו, והטעם שמלקים אותו
אינו מחמת שהוציא שם רע, אלא כיון שבטענה זו
מתברר שהוא פרוץ בעבירות, שאם לא כן מהיכן הוא
בקי בענין זה, עד שיכול הוא לטעון טענת פתח פתוח.
תירוץ נוסף, רַ ב אַ חִ י מְּ ש ַ נֵּּי ]-מתרץ[, כּ ָ אן ְּּב ָבח ּור –
מעשה זה של רב נחמן היה בבחור שנשא אשה, כּ ָ אן
ְּּבָנ ש ּוי – ואילו דינו של רב נחמן לעיל, שהטוען טענת
פתח פתוח נאמן, נאמר באדם שכבר היה נשוי,
ומבארת הגמרא את החילוק, ָּבח ּור לֹא גָּ מִ יר – בחור
שמעולם לא היה נשוי, אינו בקי בפתח פתוח, וכיון
שכך אינו נאמן לטעון שמצא פתח פתוח, והרי הוא
מוציא שם רע, ויש להלקותו. ואילו מי שכבר היה
ָנ ש ּוי, גָּ מִ יר – בקי הוא, ולכן אין מלקים אותו, אלא
נאמן הוא בטענתו.
מביאה הגמרא מעשה נוסף בענין זה: ַהה ּוא ְּ ּד ָא ָתא
ּד גַּ מְּ לִ יאֵּ ל – מעשה בחתן שבא לפני רבן ְּלַק ֵּּמי ּה ְּ ַר ָּבן
גמליאל, אָ מַ ר ֵּלי ּה, ֶּּפ ַתח ָּפת ּו ַח מָ צָ אתִ י. ָא ַמר ֵּלי ּה רבן
ָ גמליאל, ש ֶּ מּ ָ א ִה ִּטי ָת ּה בזמן הביאה, אֶּ מְּ ש וֹ ל
ְּלך מָ ש ָ ל
ְּ לְּ מָ ה ַהָּד ָבר ּדֹו ֶּמה, לְּ אָ דָ ם
ֶּש ְּּמ ַה ֵּּלך בְּּ אִ יש וֹ ן לַ יְּ לָ ה וַ אֲ פֵּ לָה,
והגיע לפתח ביתו, ויש בו דבר המעכבו מלפתוח, אם
הִ טּ ָ ה לצדדים, מְּ צָ אוֹ ָּפת ּו ַח, ואם לֹא הִ טּ ָ ה, מְּ צָ אוֹ ָנע ּול.
מעשה נוסף: ַהה ּוא ְּ ּד ָא ָתא ְּלַק ֵּּמי ּה ְּ ּדַר ָּבן גַּ מְּ לִ יאֵּ ל – מעשה
בחתן שבא לפני רבן גמליאל, ָא ַמר ֵּלי ּה, ָּב ַע ְּל ִּתי, וְּ לֹא
מָ צָ אתִ י ָּדם – דם בתולים. אָ מְּ רָ ה ֵּלי ּה הכלה, רַ בִּ י, ֲעַדִין
ְּּבת ּוָלה אֲ נִ י, כיון שלא בעל כהוגן. אָ מַ ר לָ הֶּ ן, ָה ִביא ּו
ְּש ֵּּתי ש ְּ פָ חוֹ ת, אַ חַ ת ְּּבע ּוָלה וְּ אַ חַ ת ְּּבת ּוָלה, ֵּה ִביא ּו לוֹ ,
הוֹ ש ִ יבָ ן ַעל ִּפי חָ בִ ית ש ֶּ ל יַ יִ ן, אותה שהיתה ְּּבת ּוָלה, אֵּ ין
ֵּרי ָח ּה נוֹ דֵּ ף – אין מריחים את ריח היין מפיה, ואילו
ֵּרי ָח ּה נוֹ דֵּ ף, כיון שנכנס ריח היין דרך הפתח ְּּבע ּוָלה,
הפתוח לתוך גופה, ומריחים את היין דרך פיה,
הֹו ִשיב ּו ָה לאותה כלה על פי חבית של יין, וְּ לֹא הָ יָ ה
ֵּרי ָח ּה נוֹ דֵּ ף, והיתה זו ראיה שעדיין בתולה היא, אָ מַ ר
ֵּלי ּה רבן גמליאל לחתן,
ֵּלך זְּ כֵּ ה ְּ
ָ
ְּּב ִמְּק ֲחך. שואלת
הגמרא, ְּו ִלי ְּב ּדֹוק ֵּמ ִעָּקָרא ְּּבַגָוו ּה ִ ּדיָד ּה – ומדוע לא בדק
רבן גמליאל מיד את אותה כלה, אלא הביא תחילה
שתי שפחות ובדק בהן. משיבה הגמרא, גְּּ מָ רָ א ְּש ִמיַע
ֵּלי ּה – היה מקובל בידו שניתן לבדוק כך את הבתולה,
ּו ַמֲע ֶּשה לֹא חֲזָא ֵּלי ּה – אך לא ראה מעולם שעשו כן
למעשה, וְּ סָ בַ ר, לֹא קִ ים לִ י ְּּבַגָוו ּה ְּ ּד ִמי ְּּל ָתא ַש ִּפיר – איני
בקי היטב בבדיקה זו שבין בתולה לבעולה, וְּ לָ או אֹרַ ח
ַאְּר ָעא לְּ זַלְּ זוֹ לֵּי בִּ בְּ נוֹ ת יִ ש ְּ רָ אֵּ ל כּ ֻּלּ ֵּי הַ אי – ואין זה מן
הראוי לזלזל כל כך בבנות ישראל ולבודקה על פי
חבית של יין, אם לא יוכל להתירה בבירור, ורק לאחר
שניסה את הבדיקה הזו בשתי השפחות, וראה שהוא
בקי בה, עשה כן באותה כלה כדי להתירה לבעלה.
מעשה נוסף בענין זה: ַהה ּוא ְּ ּד ָא ָתא ְּלַק ֵּּמי ּה ְּ ּדַר ָּבן
גַּ מְּ לִ יאֵּ ל ַהָזֵּּקן – מעשה בחתן שבא לפני רבן גמליאל
הזקן, ָא ַמר ֵּלי ּה, ]רַ בִּ י[, ָּב ַע ְּל ִּתי, וְּ לֹא מָ צָ אתִ י ָּדם בתולים.
אָ מְּ רָ ה לוֹ הכלה, רַ בִּ י, ְּּבת ּוָלה ש ְּ לֵּמָ ה ִנ ְּב ַע ְּל ִּתי לחתני,
אֶּ לָּא ִמ ִּמ ְּש ַּפ ַחת ּדֹוַרְּק ִטי אֲ נִ י, ש ֶּ אֵּ ין לָ הֶּ ם לֹא ַּדם ְּּבת ּו ִלים
וְּ לֹא ַּדם ִנָּדה. בּ ָ דַ ק רַ בּ ָ ן גַּ מְּ לִ יאֵּ ל בִּ קְּ רוֹ בוֹ תֶּ יהָ , ּו ָמ ָצא
כִּ דְּ בָ רֶּ יהָ , שכך טבען של כל בנות משפחתה. אָ מַ ר ֵּלי ּה
ְּ לאותו חתן,
ֵּלך זְּ כֵּ ה בְּּ מִ קְּ חֲ
ָ
ך. מבארת הגמרא, מַ אי –
מהי משמעות השם ' ּדֹוַרְּק ִטי' שהיה לאותה משפחה,
ַּת ָּנא – שנינו, שזהו רמז למילים ּדֹור ָקט ּוַע, כלומר, דור
שאין לו המשך, כיון שאשה שדמיה מועטים, בניה
מועטים, ומי שאינה רואה דם כלל, אינה יולדת, ויקטע
אותו הדור )ערוך(.
מעשה נוסף: ַהה ּוא ְּ ּד ָא ָתא ְּלַק ֵּּמי ּה ְּ ּדַר ִּבי – מעשה בחתן
שבא לפני רבי, ָא ַמר ֵּלי ּה, ָּב ַע ְּל ִּתי, וְּ לֹא מָ צָ אתִ י ָּדם.
אָ מְּ רָ ה לוֹ הכלה, ְּּבת ּוָלה ש ְּ לֵּמָ ה ִנ ְּב ַע ְּל ִּתי, אֶּ לָּ א ש ְּ נַ ת
בּ ַ צּ ֹרֶּ ת הֲוָ ה – היה זה בשנת בצורת, רָ אָ ה רַ בִּ י ְּּפֵּני ֶּהם
ש ְּ חֹרוֹ ת מרעבון, ִצָּוה ֲע ֵּלי ֶּהם ְּו ִה ְּכ ִניס ּום לַמּ ֶּ רְּ חָ ץ,
ּד . ְּוֶּהֱא ִכיל ּום ְּו ִה ְּשק ּום, ְּו ִה ְּכ ִניס ּום ַל ֻּח ָּפה, ּו ָב ַעל, ּו ָמ ָצא ָ ם
ֵּלך זְּ כֵּ ה ְּ אָ מַ ר ֵּלי ּה רבי לאותו חתן,
ְּּב ִמְּק ֲחך. קָ רָ א ֲע ֵּלי ֶּהם ָ
רבי את הפסוק במגילת איכה )ד ח( 'צָ פַ ד ]-דבק[ עוֹ רָ ם
ַעל ַע ְּצ ָמם, יָ בֵּ ש הָ יָ ה ָכ ֵּעץ', שמתוך הרעבון יתייבשה
לחלוחית גופם, ומחמת כן לא מצא לה בתחילה דם
בתולים.
תפריט
תפריט
שלישי
י"ח תשרי התשפ"ז
