א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ב וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַֽחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ה֙' בְּרֹ֣אשׁ הֶֽהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָֽהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃ ג וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָֽמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַֽעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־ה֗' אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֨נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵֽלְכָ֖ה בְּאֹֽרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ה֖' מִירֽוּשָׁלִָֽם׃ ד וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹֽא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹֽא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃ ה בֵּ֖ית יַֽעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵֽלְכָ֖ה בְּא֥וֹר הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(א) נבואה זו היא נבואת תוכחה לישראל, וכיון שבתחילה מתאר הנביא את הנהגת הגויים לעתיד לבוא, הרי הוא מקדים לומר שאין הנבואה הזו עוסקת בעיקרה בגויים, אלא זו רק הקדמה, ועיקר הנבואה הוא הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.
(ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, לאחר ביאת המשיח, נָכוֹן – מכונן ביופי והדר יִהְיֶה הַר בֵּית ה' – ההר שעליו יבנה בית המקדש, בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא – ייראה גבוה ונישא יותר מִגְּבָעוֹת – על ידי כל הגבעות שסביבו, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם – יימשכו כל הגויים לעלות אליו, כמי הנהר הנמשכים אל הים.
(ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ זה לזה, לְכוּ אתם, וְנַעֲלֶה עמכם אֶל הַר ה', ומשם נעלה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, שזהו בית המקדש, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו – יורה לנו את הדרכים הגדולות והעיקריות שעלינו ללכת בהם, שהם שרשי ועיקרי הדת, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו – נלך מעצמינו גם בשבילים הקטנים, שהם פרטי הדת, ענפיו וסעיפיו, כִּי מִצִּיּוֹן, ששם עיקר מלכות בית דוד, ושם מושב הסנהדרין ומקום הכהן הגדול, תֵּצֵא תוֹרָה לכל העולם, וּדְבַר ה', שזו הנבואה, תצא מִירוּשָׁלִָם, כי בכל העיר מתאספים הנביאים ושואבים רוח הקודש, ומתנבאים.
(ד) ואכן כדברי הגויים הללו כן יהיה, וְשָׁפַט מלך המשיח במריבות שבֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים – בדברי תוכחתו לבד יעצור את העמים שלא ימרדו ולא יזיקו זה לזה, וכיון שלא תהיינה סיבות למלחמות, לא יילחמו בני האדם עוד, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים המשמשים לחפירת האדמה, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם יעשו לְמַזְמֵרוֹת, המשמשות לגזירת ה'זמורות', ענפי העצים, והסיבה לכל זה תהיה כיון ששוב לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד כלל טכסיסי מִלְחָמָה.
(ה) אחר שחזה הנביא את כל העתיד להיות כשיכירו כל העולם במלכות ה', פונה הוא אל בני דורו, אשר אור ה' ומקדשו זורחים עליהם כבר עתה, שילמדו מהנהגת הגויים לעתיד לבוא, ואומר להם, בֵּית יַעֲקֹב, לְכוּ כבר עתה, וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה', כי אינכם ככל העמים היושבים בחושך, ורק בעת הגאולה השלימה יראו את האור, אלא אתם כבר רואים כעת ומכירים את אור ה' ובית מקדשו, וראוי לכם כבר עתה ללכת אחריו.
