א וַיְהִ֡י לְעֵת֩ תְּשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת ׀ צֵ֣את הַמְּלָכִ֗ים וַיִּנְהַ֣ג יוֹאָב֩ אֶת־חֵ֨יל הַצָּבָ֜א וַיַּשְׁחֵ֣ת ׀ אֶת־אֶ֣רֶץ בְּנֵֽי־עַמּ֗וֹן וַיָּבֹא֙ וַיָּ֣צַר אֶת־רַבָּ֔ה וְדָוִ֖יד יֹשֵׁ֣ב בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיַּ֥ךְ יוֹאָ֛ב אֶת־רַבָּ֖ה וַיֶּֽהֶרְסֶֽהָ׃ ב וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֣יד אֶת־עֲטֶֽרֶת־מַלְכָּם֩ מֵעַ֨ל רֹאשׁ֜וֹ וַֽיִּמְצָאָ֣הּ ׀ מִשְׁקַ֣ל כִּכַּר־זָהָ֗ב וּבָהּ֙ אֶ֣בֶן יְקָרָ֔ה וַתְּהִ֖י עַל־רֹ֣אשׁ דָּוִ֑יד וּשְׁלַ֥ל הָעִ֛יר הוֹצִ֖יא הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ גוְאֶת־הָעָ֨ם אֲשֶׁר־בָּ֜הּ הוֹצִ֗יא וַיָּ֨שַׂר בַּמְּגֵרָ֜ה וּבַֽחֲרִיצֵ֤י הַבַּרְזֶל֙ וּבַמְּגֵר֔וֹת וְכֵן֙ יַֽעֲשֶׂ֣ה דָוִ֔יד לְכֹ֖ל עָרֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֑וֹן וַיָּ֧שָׁב דָּוִ֛יד וְכָל־הָעָ֖ם יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ד וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי כֵ֔ן וַתַּֽעֲמֹ֧ד מִלְחָמָ֛ה בְּגֶ֖זֶר עִם־פְּלִשְׁתִּ֑ים אָ֣ז הִכָּ֞ה סִבְּכַ֣י הַחֻֽשָׁתִ֗י אֶת־סִפַּ֛י מִֽילִידֵ֥י הָֽרְפָאִ֖ים וַיִּכָּנֵֽעוּ׃ הוַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֞ךְ אֶלְחָנָ֣ן בֶּן־יָעִ֗יר אֶת־לַחְמִי֙ אֲחִי֙ גָּלְיָ֣ת הַגִּתִּ֔י וְעֵ֣ץ חֲנִית֔וֹ כִּמְנ֖וֹר אֹֽרְגִֽים׃ ו וַתְּהִי־ע֥וֹד מִלְחָמָ֖ה בְּגַ֑ת וַיְהִ֣י ׀ אִ֣ישׁ מִדָּ֗ה וְאֶצְבְּעֹתָ֤יו שֵׁשׁ־וָשֵׁשׁ֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבַּ֔ע וְגַם־ה֖וּא נוֹלַ֥ד לְהָֽרָפָֽא׃ ז וַיְחָרֵ֖ף אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּכֵּ֨הוּ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן בֶּן־שִׁמְעָ֖א אֲחִ֥י דָוִֽיד׃ ח אֵ֛ל נוּלְּד֥וּ לְהָֽרָפָ֖א בְּגַ֑ת וַיִּפְּל֥וּ בְיַד־דָּוִ֖יד וּבְיַד־עֲבָדָֽיו׃
֍ ֍ ֍
פרק כ (א) וַיְהִי לְעֵת תְּשׁוּבַת הַשָּׁנָה – לאחר שעברה שנה שלימה מאז שניצח דוד את עמון ומואב, לְעֵת צֵאת הַמְּלָכִים – בחודש סיון, שכל המלכים יוצאים למלחמה ופניהם בקרב,וַיִּנְהַג יוֹאָב אֶת חֵיל הַצָּבָא וַיַּשְׁחֵת אֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, וַיָּבֹא וַיָּצַר אֶת העיר רַבָּה, וְדָוִיד יֹשֵׁבבִּירוּשָׁלִָם, וַיַּךְ יוֹאָב אֶת רַבָּה וַיֶּהֶרְסֶהָ.
(ב) וַיִּקַּח דָּוִיד אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ, וַיִּמְצָאָהּ מִשְׁקַל כִּכַּר זָהָב, וּבָהּ אֶבֶן יְקָרָה, וַתְּהִיעַל רֹאשׁ דָּוִיד – תלויה מעל ראשו [אך לא על ראשו ממש, שהרי ככר הוא משקל כבד ביותר],וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד.
(ג) וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא, וַיָּשַׂר בַּמְּגֵרָה – במסור, וּבַחֲרִיצֵי הַבַּרְזֶל, וּבַמְּגֵרוֹת, ולא עשה כן בתורת אכזריות, אלא רק כדי להרתיע את שאר הגויים שלא ילחמו בישראל (רלב"ג שמואל יב לא), וְכֵן יַעֲשֶׂה דָוִיד לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן, וַיָּשָׁב דָּוִיד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם.
(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַתַּעֲמֹד מִלְחָמָה בְּגֶזֶר עִם פְּלִשְׁתִּים, אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפַּי, שהיהמִילִידֵי הָרְפָאִים, וַיִּכָּנֵעוּ.
(ה) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה אֶת פְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יָעִיר, שהיה ממשפחת בצלאל שהיה ראש אורגי הפרוכות והיריעות למשכן, אֶת לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי, וְעֵץ חֲנִיתוֹ של לחמי היהכִּמְנוֹר אֹרְגִים – כמו העץ שכורכים סביבו את הבד הארוג, שזהו עץ גדול מאד.
(ו) וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת, וַיְהִי שם בין הפלשתים אִישׁ מִדָּה – איש בעל מידה גדולה מאד, שהיה מהענקים, וְאֶצְבְּעֹתָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ בכל יד ובכל רגל, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע יחד, וְגַם הוּא נוֹלַדלְהָרָפָא.
(ז) וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שִׁמְעָא אֲחִי דָוִיד.
(ח) אֵל – גיבורים אלו נוּלְּדוּ לְהָרָפָא בְּגַת, וַיִּפְּלוּ בְיַד דָּוִיד וּבְיַד עֲבָדָיו.
