(לח) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל גֹּ֣שֽׁוּ הֲלֹ֔ם כֹּ֖ל פִּנּ֣וֹת הָעָ֑ם וּדְע֣וּ וּרְא֔וּ בַּמָּ֗ה הָֽיְתָ֛ה הַֽחַטָּ֥את הַזֹּ֖את הַיּֽוֹם׃ (לט) כִּ֣י חַי־ה֗' הַמּוֹשִׁ֨יעַ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֧י אִם־יֶשְׁנ֛וֹ בְּיֽוֹנָתָ֥ן בְּנִ֖י כִּ֣י מ֣וֹת יָמ֑וּת וְאֵ֥ין עֹנֵ֖הוּ מִכָּל־הָעָֽם׃ (מ) וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֗ל אַתֶּם֙ תִּֽהְיוּ֙ לְעֵ֣בֶר אֶחָ֔ד וַֽאֲנִי֙ וְיֽוֹנָתָ֣ן בְּנִ֔י נִֽהְיֶ֖ה לְעֵ֣בֶר אֶחָ֑ד וַיֹּֽאמְר֤וּ הָעָם֙ אֶל־שָׁא֔וּל הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃ (מא) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל אֶל־ה֛' אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣בָה תָמִ֑ים וַיִּלָּכֵ֧ד יֽוֹנָתָ֛ן וְשָׁא֖וּל וְהָעָ֥ם יָצָֽאוּ׃ (מב) וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַפִּ֕ילוּ בֵּינִ֕י וּבֵ֖ין יֽוֹנָתָ֣ן בְּנִ֑י וַיִּלָּכֵ֖ד יֽוֹנָתָֽן׃
֍ ֍ ֍
(לח) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, גֹּשׁוּ הֲלֹם כֹּל פִּנּוֹת הָעָם – גשו לכאן כל ראשי וחשובי העם (רש"י), וּדְעוּ וּרְאוּ – והתבוננו לדעת בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת הַיּוֹם, כלומר, מאחר ונעשה היום נס ותשועה במלחמה, בודאי לא היה קודם לכן חטא, וכיון שעתה אין ה' עונה באורים ותומים, בודאי התחדש חטא היום, לאחר הנצחון במלחמה.
(לט) המשיך שאול ונשבע, כִּי חַי ה' הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם יֶשְׁנוֹ – אם יהיה החטא בְּיוֹנָתָן בְּנִי, אפילו שעל ידו נעשתה התשועה במלחמה, כִּי מוֹת יָמוּת בחטאו, ואדרבה, ככל שהאדם קרוב אל ה', כפי גודל מעלתו יגדל חטאו, וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם.
(מ) וַיֹּאמֶר שאול אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד, כלומר, הטילו גורל בין שני פתקים, על האחד היה כתוב 'שאול ויונתן', ובשני היה כתוב כל ישראל (רד"ק), וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל שָׁאוּל, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה.
(מא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, 'הָבָה תָמִים' – תן לנו גורל אמיתי, וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל – עלה בגורל הפתק שהיה כתוב עליו שאול ויונתן, וְהָעָם יָצָאוּ מכלל הספק, שהתברר שאין הקדוש ברוך הוא כועס עליהם.
(מב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הַפִּילוּ גורל נוסף בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי, וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן.
