טו תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה׃ טז אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹֽנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃ יז בֵּ֤ין הָֽאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָֽׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָֽתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹֽאמְר֣וּ בָֽעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹֽהֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(טו) לאחר שהתרה בהם הנביא שיחזרו בתשובה לפני שיבוא הארבה, עתה באה הנבואה לאחר שכבר התחילה הצרה והשחית הארבה את הארץ, מודיע להם שעדיין יש תקנה לסלקו מן הארץ, תִּקְעוּ שׁוֹפָר בְּצִיּוֹן, להקהיל את העם, ואמנם בתחילה אמר לכהנים (לעיל א יד) לקדש צום ולקרוא עצרה, הרי עתה שכבר באה הצרה יתעוררו לכך העם, ואומר להם קַדְּשׁוּ יום לצוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה.
(טז) ואחרי שאמר בתחילה שהזקנים יאספו את העם ויעוררו אותם לתשובה (שם), הרי עתה כבר יתעוררו העם מעצמם, אִסְפוּ עָם, קַדְּשׁוּ קָהָל, קִבְצוּ זְקֵנִים – העם והקהל יקבצו את הזקנים שיתפללו עליהם, אִסְפוּ עוֹלָלִים וְיֹנְקֵי שָׁדָיִם, יֵצֵא חָתָן מֵחֶדְרוֹ, וְכַלָּה מֵחֻפָּתָהּ, להרבות תחנונים לפני ה'.
(יז) בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה', וְיֹאמְרוּ, חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ – מחמת שהם עמך, ואתה מלכם, וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה – מחמת שהארץ היא נחלתך, ששכינתך שורה עליה. ומבאר את דבריו, שמחמת שישראל הם עמך אל תניח לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם, ומצד שהארץ היא נחלתך, אל תניח שתהיה חרפה, כי לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם.
