יח וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ׃ יט וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹֽא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם׃
֍ ֍ ֍
(יח) וה' ישמע את תפילתם, וַיְקַנֵּא ה' לְאַרְצוֹ, מצד כבודה שהיא נחלתו ושכינתו שורה שם, וַיַּחְמֹל עַל עַמּוֹ. ואמנם הכהנים אמרו לשון 'חוסה ה", שמשמעותה שיחוס על הדבר מחמת התועלת שתהיה לו עצמו מכך, והתכוונו לומר שאף שישראל אינם ראויים לכך, יציל אותם למען כבוד שמו. אך ה' השיב להם ש'יחמול' על עמו, והיינו כיון שכבר חזרו בתשובה וראויים הם מצד עצמם לישועה, וזו משמעות לשון 'חמלה', שאינו משחית את הדבר מחמת שלימותו העצמית.
(יט) וכיון שהיתה הישועה בזכות ישראל עצמם, לכן לא הוצרך ה' להשיב את דבריו לכהנים, אלא וַיַּעַן ה' וַיֹּאמֶר לְעַמּוֹ בעצמם, הִנְנִי שֹׁלֵחַ לָכֶם [ולא אמר לשון 'הנני נותן', שמשמעותו מתנה מאיתי, אלא 'הנני שולח', שמשמעותו שמחזיר להם את הדברים שלהם, כי על ידי שעשו תשובה היו ראויים לכך], אֶת הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר, ולא רק את הדגן, שיכול לצמוח בדרך הטבע, אלא גם את התירוש והיצהר, שאחרי שכבר הושחתו העצים אינם יכולים עוד להוציא פירות בדרך טבעית, מכל מקום כיון שחזרו בתשובה נעשה להם נס והצמיחו האילנות פירות, וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ, מאחר והיה הדבר בזכותם, היו ראויים לשפע שישבעו ממנו [אבל אם היה נעשה הדבר רק למען כבוד ה', היה נותן להם בצמצום], וְלֹא אֶתֵּן אֶתְכֶם עוֹד חֶרְפָּה בַּגּוֹיִם, כי לאחר שחזרו בתשובה חס ה' על כבודם, ולא רק על כבוד שמו.
