טו וַיִּשְׁלַח֩ הָֽאֱלֹהִ֨ים ׀ מַלְאָ֥ךְ ׀ לִֽירוּשָׁלִַם֮ לְהַשְׁחִיתָהּ֒ וּכְהַשְׁחִ֗ית רָאָ֤ה יְהוָה֙ וַיִּנָּ֣חֶם עַל־הָֽרָעָ֔ה וַיֹּ֨אמֶר לַמַּלְאָ֤ךְ הַמַּשְׁחִית֙ רַ֔ב עַתָּ֖ה הֶ֣רֶף יָדֶ֑ךָ וּמַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֔ד עִם־גֹּ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבוּסִֽי׃ טז וַיִּשָּׂ֨א דָוִ֜יד אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ עֹמֵ֗ד בֵּ֤ין הָאָ֨רֶץ֙ וּבֵ֣ין הַשָּׁמַ֔יִם וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ נְטוּיָ֖ה עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וַיִּפֹּ֨ל דָּוִ֧יד וְהַזְּקֵנִ֛ים מְכֻסִּ֥ים בַּשַּׂקִּ֖ים עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ יז וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֣יד אֶֽל־הָאֱלֹהִ֡ים הֲלֹא֩ אֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי לִמְנ֣וֹת בָּעָ֗ם וַֽאֲנִי־ה֤וּא אֲשֶׁר־חָטָ֨אתִי֙ וְהָרֵ֣עַ הֲרֵע֔וֹתִי וְאֵ֥לֶּה הַצֹּ֖אן מֶ֣ה עָשׂ֑וּ יְהוָ֣ה אֱלֹהַ֗י תְּהִ֨י נָ֤א יָֽדְךָ֙ בִּ֚י וּבְבֵ֣ית אָבִ֔י וּֽבְעַמְּךָ֖ לֹ֥א לְמַגֵּפָֽה׃ יח וּמַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה אָמַ֥ר אֶל־גָּ֖ד לֵאמֹ֣ר לְדָוִ֑יד כִּ֣י ׀ יַֽעֲלֶ֣ה דָוִ֗יד לְהָקִ֤ים מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיהוָ֔ה בְּגֹ֖רֶן אָרְנָ֥ן הַיְבֻסִֽי׃ יט וַיַּ֤עַל דָּוִיד֙ בִּדְבַר־גָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ, וּכְהַשְׁחִית – כשהיה קרוב אל דוד להורגו, רָאָה יְהֹוָה, וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה בזכות דוד, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית, רַב עַתָּה, הֶרֶף יָדֶךָ, שלא יהרוג את דוד. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה היה עֹמֵד באותה שעה עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי, שהיה המלך של העיר יבוס, קודם שכבשה דוד ושינה את שמה לירושלים, ואותה גורן היתה בהר הבית, המקום שעתיד להבנות בו בית המקדש.
(טז) וַיִּשָּׂא דָוִיד אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם, כי הסתלק מהארץ בציווי ה', אך גם לא ניתנה לו רשות לעלות לשמים, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וכיון שהטה את ידו מהר ציון, היתה ידו נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם, וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים עַל פְּנֵיהֶם.
(יז) כיון שראה דוד שהמלאך נמנע מלהענישו כפי שאמר לו ה', וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים, הֲלֹא אֲנִי אָמַרְתִּי לִמְנוֹת בָּעָם, וַאֲנִי הוּא אֲשֶׁר חָטָאתִי, וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן – כל ישראל מֶה עָשׂוּ. יְהֹוָה אֱלֹהַי, תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי להענישני, וּבְעַמְּךָ לֹא לְמַגֵּפָה – לא תהיה מגיפה בעם.
(יח) וּמַלְאַךְ יְהֹוָה שנשלח בתחילה להשחית את העם, נשלח כעת לתקן את הדבר, ואָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד, כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי.
(יט) וַיַּעַל דָּוִיד אל הגורן אשר היתה בהר, בִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְהֹוָה.
