ט וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־גָּ֔ד חֹזֵ֥ה דָוִ֖יד לֵאמֹֽר׃ י לֵךְ֩ וְדִבַּרְתָּ֨ אֶל־דָּוִ֜יד לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה שָׁל֕וֹשׁ אֲנִ֖י נֹטֶ֣ה עָלֶ֑יךָ בְּחַר־לְךָ֛ אַחַ֥ת מֵהֵ֖נָּה וְאֶֽעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ יא וַיָּ֥בֹא גָ֖ד אֶל־דָּוִ֑יד וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ כֹּֽה־אָמַ֥ר יְהוָ֖ה קַבֶּל־לָֽךְ׃ יב אִם־שָׁל֨וֹשׁ שָׁנִ֜ים רָעָ֗ב וְאִם־שְׁלֹשָׁ֨ה חֳדָשִׁ֜ים נִסְפֶּ֥ה מִפְּנֵי־צָרֶיךָ֮ וְחֶ֣רֶב אֽוֹיְבֶ֣יךָ ׀ לְמַשֶּׂגֶת֒ וְאִם־שְׁלֹ֣שֶׁת יָ֠מִים חֶ֣רֶב יְהוָ֤ה וְדֶ֨בֶר֙ בָּאָ֔רֶץ וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה מַשְׁחִ֖ית בְּכָל־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה רְאֵ֔ה מָֽה־אָשִׁ֥יב אֶת־שֹֽׁלְחִ֖י דָּבָֽר׃ יגוַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛יד אֶל־גָּ֖ד צַר־לִ֣י מְאֹ֑ד אֶפְּלָה־נָּ֣א בְיַד־יְהוָ֗ה כִּֽי־רַבִּ֤ים רַֽחֲמָיו֙ מְאֹ֔ד וּבְיַד־אָדָ֖ם אַל־אֶפֹּֽל׃ יד וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃
֍ ֍ ֍
(ט) וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל גָּד, חֹזֵה דָוִיד [-שכל נבואותיו היו רק לדוד (רד"ק)], לֵאמֹר.
(י) לֵךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִיד לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, שָׁלוֹשׁ גזירות אֲנִי נֹטֶה עָלֶיךָ, כי על חטא זה היה ראוי שיבואו עליך שלשה עונשים, ואם אני אטיל עליך את העונש תצטרך לסבול את שלושתם, אבל על ידי שתקבל על עצמך את היסורים והעונש באהבה ומרצון, יהיה די לך בגזירה אחת, ולכן אני מייעץ לך, בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֵנָּה, וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ.
(יא) וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִיד, וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, שטוב לו לבחור בעצמו את הגזירה כדי להקל מהעונש, ולכן קַבֶּל לָךְ אחת מהגזירות הללו.
(יב) אִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים יהיה בארץ רָעָב, וְאִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נִסְפֶּה – נרדף ונהרג מִפְּנֵי צָרֶיךָ,וְחֶרֶב אוֹיְבֶיךָ לְמַשֶּׂגֶת, וְאִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים תכה בישראל חֶרֶב יְהֹוָה, וְדֶבֶר בָּאָרֶץ, וּמַלְאַךְ יְהֹוָהמַשְׁחִית בְּכָל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל. סיים גד ואמר לדוד, וְעַתָּה רְאֵה ואמור לי מָה אָשִׁיב אֶת שֹׁלְחִידָּבָר.
(יג) וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל גָּד, צַר לִי מְאֹד, כי כל אחת מהגזירות קשה מאד, אבל כיון שגזירת הרעב נראית כטבעית, וגזירת האויב תלויה בבני אדם העשויים לבחור ברע, מוטב שאבחר בגזירה שהיא רק בהשגחת ה', ולכן אֶפְּלָה נָּא בְיַד יְהֹוָה, בגזירת הדֶּבֶר, כִּי רַבִּיםרַחֲמָיו מְאֹד, וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּל [וגם גזירת הרעב נחשבת כנפילה ביד אדם, כי העניים יצטרכו לעשירים, והם לא ירחמו עליהם].
(יד) וַיִּתֵּן יְהֹוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.
