(לב) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת־אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַֽעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר־הַמָּֽוֶת׃ (לג) וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן־תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת־אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י ה֖' בַּגִּלְגָּֽל׃ (לד) וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָֽרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל־בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל׃ (לה) וְלֹֽא־יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת־שָׁאוּל֙ עַד־י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי־הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־שָׁא֑וּל וַה֣' נִחָ֔ם כִּֽי־הִמְלִ֥יךְ אֶת־שָׁא֖וּל עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
(לב) עתה בא שמואל להשלים את הכרתת עמלק, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת, וַיֹּאמֶר אֲגָג, אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת – עתה יסור ממני הדבר שהוא תמורת המוות ['מר' מלשון תמורה, כמו 'לא ימיר'], והוא החיים של השפלה בשבי האויב, כי גיבורי המלחמה יעדיפו את המוות מחיי בזיון אצל אויביהם, ולכן שמח אגג על כך שהורגים אותו, ולא משאירים אותו בחיי בזיון ושפלות.
(לג) וַיֹּאמֶר לו שְׁמוּאֵל, אמנם היה ראוי להשאירך בחיים, כאשר בכך יהיה צערך גדול יותר מבמוות, אך כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ – כפי שגרמת בחרבך לאמהות שייהרגו בניהם, כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ, ואמך הרי היתה מעדיפה שתישאר בחיים, וכדי לקיים עונש זה של מידה כנגד מידה, ראוי להורגך, וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל.
(לד) וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, אל ביתו, וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל.
(לה) וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל, שהפסיד את מלכותו, וַה' נִחָם על כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל.
