יז מוֹלִ֣יךְ יֽוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל׃ יח מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(יז) ומוסיף להוכיח את דבריו, שה' הוא הגורם לאדם לעשות את מעשיו, מעניני הנהגת המדינות, כי במדינות שבהם שלט מלך יחיד, ופחדו העם שישתרר עליהם בעריצות ואכזריות, היו ממנים יועצים ושופטים מיוחדים, שלא יוכל המלך לעשות דבר ללא הסכמתם, ובכך חשבו למנוע ממנו מלהרוג בעם ולגזור עליהם גזרות קשות, אמנם לפעמים לא הועילו מעשיהם, אלא ה' מוֹלִיךְ את היוֹעֲצִים שׁוֹלָל – לעשיית דברים ההפוכים מההגיון, בעצה נבערת, וְשֹׁפְטִים יְהוֹלֵל, במקום שיהיו השופטים מיושבים בדעתם ויכוונו מעשיהם בצדק ומשפט, הרי הם מתהוללים ומסכימים להנהגתו הגרועה של המלך.
(יח) מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ – השופטים והיועצים, שהם כמו החבלים האוסרים את המלכים שלא יעשו כרצונם בעם, ה' פותח אותם בכך שהם מסכימים למעשיו הרעים של המלך, וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם – המלכים יקשרו חגורה במתניהם בחוזק, שדבר זה מראה על הגבורה, שיגבירו את כוחם לשלוט על העם כרצונם, בהסכמת השופטים והיועצים, הגם שכל מינויים מתחילה היה כדי למנוע דבר זה, ובודאי שאין זה מרצונם ובחירתם, אלא בגזירת ה' נעשה הדבר בעל כרחם.
