א מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ׃ ב לֹֽא־י֭וֹעִילוּ אֽוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃ ג לֹֽא־יַרְעִ֣יב יְ֭הוָה נֶ֣פֶשׁ צַדִּ֑יק וְהַוַּ֖ת רְשָׁעִ֣ים יֶהְדֹּֽף׃
֍ ֍ ֍
פרק י (א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, בֵּן חָכָם, שאסף את חוקי החכמה לעצמו, ומתנהג על פיהם, יְשַׂמַּח אָב, כי זהו סימן שאביו הורהו והדריכו בדרכי החכמה והמוסר, וּבֵן כְּסִיל, שהוא ההולך אחרי תאוות ליבו, ומחמת כן הוא מתנגד לחוקי החכמה המונעים אותו מכך, הרי הוא תּוּגַת אִמּוֹ, כיון שבדרך כלל הסיבה לכך היא שאמו קירבה אותו ולא הניחה לאב להוכיח אותו ולייסרו כראוי.
(ב) כל האוצרות של עניני העולם הזה, אינם נחשבים דבר 'טוב' מצד עצמו, אך יכולים הם להיחשב לדבר 'מועיל', כי מי שיש לו אוצר של תבואה, יועיל לו הדבר שלא ירעב, אך לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע – אוצרות שנאספו על ידי רשע וגזילה, אין בהם אפילו תועלת, כי לא יועילו כלל לאוסף אותם, וּצְדָקָה – אבל ההליכה בדרכי הצדק בענינים שבין אדם למקום, היא זו שתועיל לאדם ותַּצִּיל מִמָּוֶת.
(ג) ובשנות הרעב, כאשר לא יועילו לשום אדם אוצרותיו, כיון שאין כלל תבואה שניתן לקנותה תמורת כסף, בכל זאת לֹא יַרְעִיב ה' את נֶפֶשׁ הצַדִּיק, ויתן לו את כל צרכיו ורצונותיו, וְהַוַּת – אך את הווייתם וקיומם של הרְשָׁעִים, יֶהְדֹּף ה', ויפילם, ולא יוכלו לקום.
