(א) וַיַּֽאַסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיֵּאָ֣סְפ֔וּ שֹׂכֹ֖ה אֲשֶׁ֣ר לִֽיהוּדָ֑ה וַֽיַּחֲנ֛וּ בֵּין־שׂוֹכֹ֥ה וּבֵין־עֲזֵקָ֖ה בְּאֶ֥פֶס דַּמִּֽים׃ (ב) וְשָׁא֤וּל וְאִֽישׁ־יִשְׂרָאֵל֙ נֶֽאֶסְפ֔וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֣מֶק הָֽאֵלָ֑ה וַיַּֽעַרְכ֥וּ מִלְחָמָ֖ה לִקְרַ֥את פְּלִשְׁתִּֽים׃ (ג) וּפְלִשְׁתִּ֞ים עֹֽמְדִ֤ים אֶל־הָהָר֙ מִזֶּ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֛ל עֹֽמְדִ֥ים אֶל־הָהָ֖ר מִזֶּ֑ה וְהַגַּ֖יְא בֵּֽינֵיהֶֽם׃ (ד) וַיֵּצֵ֤א אִֽישׁ־הַבֵּנַ֨יִם֙ מִמַּֽחֲנ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים גָּלְיָ֥ת שְׁמ֖וֹ מִגַּ֑ת גָּבְה֕וֹ שֵׁ֥שׁ אַמּ֖וֹת וָזָֽרֶת׃ (ה) וְכ֤וֹבַע נְחֹ֨שֶׁת֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ וְשִׁרְי֥וֹן קַשְׂקַשִּׂ֖ים ה֣וּא לָב֑וּשׁ וּמִשְׁקַל֙ הַשִּׁרְי֔וֹן חֲמֵֽשֶׁת־אֲלָפִ֥ים שְׁקָלִ֖ים נְחֹֽשֶׁת׃ (ו) וּמִצְחַ֥ת נְחֹ֖שֶׁת עַל־רַגְלָ֑יו וְכִיד֥וֹן נְחֹ֖שֶׁת בֵּ֥ין כְּתֵפָֽיו׃ (ז) וְעֵ֣ץ חֲנִית֗וֹ כִּמְנוֹר֙ אֹֽרְגִ֔ים וְלַהֶ֣בֶת חֲנִית֔וֹ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת שְׁקָלִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְנֹשֵׂ֥א הַצִּנָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ לְפָנָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(פרק יז) בפרשיות הבאות יסופר כיצד זרחה שמש הצלחתו של דוד גם במלחמות ה', בהיותו גבור חיל ואיש מלחמה.
(א) מאחר ורוח ה' סרה מעל שאול מלך ישראל, התבטלה כל גבורת ישראל, והתגברו עליהם פלישתים שוב, וַיַּאַסְפוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַמִּלְחָמָה על ישראל, וַיֵּאָסְפוּ בשֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה, ולא פחדו כלל מישראל עד שהתאספו בתוך ארץ יהודה, כאילו כבר כבשוה, ומיד אחר כך התקדמו למקום ששמו אפס דמים, קרוב למחנה ישראל, וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים.
(ב) וְשָׁאוּל המלך, וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, פחדו לגרש את הפלישתים משוכה, כאשר התאספו שם, ופחדו אפילו להתקרב אליהם, אלא רק נֶאֶסְפוּ וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה, שהוא מקום רחוק, וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. ואף שישראל פחדו להתקרב אל הפלישתים, הפלישתים התקרבו אליהם עד שהיו סמוכים ממש זה לזה, (ג) וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְהַגַּיְא בלבד מפריד בֵּינֵיהֶם.
(ד) וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים – יצא משם אדם גבור שהעיז לרדת לגיא ולהיות 'ביניים', כלומר בין שני המחנות, גָּלְיָת שְׁמוֹ, מִגַּת, גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת – וחצי אמה.
(ה) וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ, וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ, וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת, וזו ראיה שהיה כוחו גדול, ויכל לשאת משא כבד כל כך.
(ו) וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו, להגן עליהם, וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו, להלחם בו.
(ז) וְעֵץ חֲנִיתוֹ – ידית העץ של חניתו, היתה גדולה כִּמְנוֹר אֹרְגִים, שהוא גוש עץ גדול וחזק שהאורג משתמש בו לכרוך עליו את חוטי השתי, וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ היתה במשקל שֵׁשׁ מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל, וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה – אדם המחזיק עבורו את המגן, שלא יפגעו בו חצים, הֹלֵךְ לְפָנָיו.
