והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו
֍ ֍ ֍
יד. ללמדנו שאין חסרון לנביא אם יאמר דבר שקר כדי להציל את עצמו, וכמו שיעץ לו ה' לומר שבא לעיר לשם זבח, אף שכוונתו היתה למשוח את דוד למלך.
טו. להודיע שאין ראוי לאדם לסמוך על הנס, אף אם הוא אדם גדול מאד, וכפי ששמואל – עם כל גודל מעלתו – ירא שיהרגנו שאול, ולא סמך על הנס, כי לא יעשה ה' ניסים אלא במקום שיש הכרח לכך.
טז. ללמדנו שהאדם רואה לעיניים ולא כפי האמת, כי ישי לא חשב שדוד ראוי למלוכה, ולכן לא הביאו כלל הביתה להעבירו לפני שמואל, ובאמת ה' בחר דווקא בו למלכות.
יז. להודיע שהמלך צריך להיות נאה ומתאים למלכות, ועל ידי זה יהא נכבד ואהוב בעיני העם, ולכן סיפר ששאול היה משכמו ומעלה גבוה מכל העם, וסיפר בדוד שהיה אדמוני ויפה עיניים וטוב רואי.
יח. להודיענו את הרושם הנפלא שיחול על האדם כשנבחר למלכות, וכפי שנאמר בשאול שלאחר משיחתו נהפך לאיש אחר, וכן בדוד אמר שצלחה עליו רוח ה' מהיום ההוא והלאה, כי פעולות המלך מסודרות מרצון ה', וכמו שנאמר ' פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ'.
יט. להודיע עומק מחשבות ה', שסיבב והביא רוח רעה על שאול, כדי שעל ידי יתקרב דוד למלכות, והצליח בכל מעשיו, וראו זאת כל ישראל, ועל ידי זה באה אליו המלכות אחר כך בקלות.
כ. ללמדנו כי כאשר האדם מבורך ומושגח מה', ורצונו שיתברך גם אדונו מברכתו, תבא הברכה גם אל האדון בזכות המשרת, ולכך כיון שדוד היה מבורך ומושגח מה' יתברך, סרה בזכותו הרוח הרעה מעם שאול.
כא. להודיע שאין ראוי לבא לפני המלכים בידים ריקות, ולכן כששלח ישי את דוד אל שאול, שלח עמו מנחה.
כב. ללמדנו שהשולח מנחה למלכים, אין ראוי שיבזבז לשם כך ממון רב, עד שתהיה ראויה למלך, אלא די בכך שתהיה המנחה ראויה ביחס לנותן, ולכן פירט הכתוב את המנחה ששלח ישי, להודיענו שהיתה ראויה לישי, אף שלא היתה בשיעור הראוי למלך.
