(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת כתובות, פרק תשיעי (ה)
לג. מת הלוה אחר שמת המלוה ובא היורש להפרע מן היורש לא יפרע אלא בשבועה ואומר לו תחלה ישבע שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ולא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע ואפילו היה היורש קטן המוטל בעריסה כשמת מורישו ה"ז נשבע ונוטל, ואם צוה המלוה בשעת מיתתו ששטר זה אינו פרוע יפרע היורש בלא שבועה אפילו מן היורש. (מלוה ולוה, פי"ז ה"ב)
לד. יורש שבא לגבות מן היורש ואמרו יורשי לוה אמר לנו אבא לא לויתי חוב זה הרי יורשי המלוה גובין שלא בשבועה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, וכן מלוה שבא להפרע מיורשי לוה ואמרו אמר לנו אבא לא לויתי חוב זה ה"ז גובהו בלא שבועה אפילו האמינו בשטר כל זמן שאמר פרעתי שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי. (מלוה ולוה, פי"ז ה"ו)
לה. מלוה שבא להפרע בשטר שבידו שלא בפני לוה אם יכולין ב"ד לשלוח אליו ולהודיעו עד שיעמוד עמו בדין שולחין ומודיעין לו, ואם אי אפשר להודיעו במהרה אומרים למלוה שישבע ויטול מנכסיו בין מן הקרקע בין מן המטלטלים ואין חוששין לשובר, ודין זה תקנת חכמים הוא כדי שלא יהיה כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינה אחרת ונמצא נועל דלת בפני לוין. (מלוה ולוה, פי"ג ה"א)
לו. הוציאה גט ואין בידה שטר כתובה, אם דרך אותו מקום שלא יכתבו כתובה גובה עיקר כתובה בגט שבידה, ואם דרכן לכתוב כתובה אפילו עיקר אין לה עד שתוציא שטר כתובה כמו שביארנו, ונשבע הבעל שבועת הסת על טענתה ונפטר. (אישות, פט"ז הכ"ח)
לז. המוציא שטר חוב אחר שביעית ואין עמו פרוזבול אבד חובו, ואם אמר היה לי ואבד נאמן, שמזמן הסכנה ואילך בעל חוב גובה שלא בפרוזבול, ולא עוד אלא כשיביא בעל חוב את שטרו או כשיבוא לתבוע במלוה על פה אומרים לנתבע שלם לו, ואם טען הנתבע ואמר איה פרוזבול שלו, אומרים לתובע היה לך פרוזבול ואבד אם אמר הן נאמן, ואם הודה שלא כתב פרוזבול אבד חובו והיתומים אינן צריכין פרוזבול. (שמיטה ויובל, פ"ט הכ"ד)
לח. האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת, שאינה מעיזה פניה בפני בעלה, לפיכך האשה שהוציאה שטר כתובה ואין עמה גט ואמרה לבעלה גירשתני ואבד גיטי תן לי כתובתי והוא אומר לא גירשתיך חייב ליתן לה עיקר כתובה, אבל אינו נותן התוספת עד שתביא ראיה שגירש או שיצא גט עם הכתובה מתחת ידה. (אישות, פט"ז הכ"ו)
לט. הוציאה שני גיטין ושתי כתובות גובה שתי כתובות, הוציאה שתי כתובות וגט אחד אינה גובה אלא כתובה אחת, ואיזו מהן גובה, אם שתיהן שוות בטלה האחרונה את הראשונה ואינה טורפת אלא מזמן האחרונה, ואם היה באחת משתיהן תוספת על חבירתה גובה באיזו מהן שתרצה ותבטל השניה.
מ. הוציאה שני גיטין וכתובה אחת אין לה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה סתם על כתובתה הראשונה החזירה. הוציאה גט וכתובה אחר מיתת הבעל, אם גט קודם לכתובה גובה בגט זה עיקר כתובה אם אין דרכן לכתוב כתובה וגובה כל מה שיש בכתובה שהרי זכתה בה במיתתו, ואם כתובה קדמה את הגט אין לה אלא כתובה אחת, שעל כתובתה הראשונה החזירה. (אישות, פט"ז הלכות כט-ל)
מא. קטן אפילו בן תשע שנים ויום אחד שנשא אשה אין לה כתובה, ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה, וכן גר שנתגייר הוא ואשתו כתובתה מנה שעל מנת כן קיימה. (אישות, פי"א ה"ז)
פסקי הלכות על פי הרי"ף – מסכת כתובות, פרק עשירי (א)
א. מתנאי הכתובה שיהיו בנים הזכרים יורשים כתובת אמן ונדוניתה שהכניסה בתורת נכסי צאן ברזל ואחר כך חולקין שאר הירושה עם אחיהם בשוה.
כיצד נשא אשה כתובתה ונדוניתה אלף וילדה בן ומתה בחייו, ואחר כך נשא אשה אחרת כתובתה ונדוניתה מאתים והולידה בן ומתה בחייו, ואחר כך מת הוא והניח אלפים, בנו מן הראשונה יורש אלף שבכתובת אמו ובנו מן השנייה יורש מאתים שבכתובת אמו והשאר יורשים אותו בשוה, נמצא ביד בן הראשונה אלף וארבע מאות וביד בן השנייה שש מאות.
במה דברים אמורים בשהניח יתר על כדי שתי הכתובות דינר אחד או יתר כדי שיחלקו השאר בשוה, אבל אם לא הניח יתר דינר חולקים הכל בשוה, שאם יירשו אלו כתובת אמן ואלו כתובת אמן ולא ישאר דינר אחד לחלוק אותו בין היורשים נמצא תנאי זה מבטל חלוק ירושה בין הבנים בשוה שהוא מן התורה.
והוא הדין למי שנשא נשים רבות בין בזו אחר זו בין בבת אחת ומתו כולן בחייו ולו מהן בנים זכרים אם היה שם יתר על כדי כל הכתובות דינר כל אחד ואחד יורש כתובת אמו והשאר חולקין בשוה. (אישות, פי"ט הלכות א-ד)
ב. מי שהיה נשוי שתי נשים ומתה אחת מהן בחייו ואחת אחר מותו ולו בנים משתיהן אף על פי שלא הניח יתר על שתי הכתובות אם נשבעה השניה שבועת אלמנה קודם שתמות, בניה קודמים לירש כתובתה, מפני שאינן יורשין כתובת אמן בתנאי זה אלא ירושה של תורה, ואחר כך יורשין בני הראשונה כתובת אמן בתנאי זה, ואם נשאר שם כלום חולקין אותו בשוה, ואם מתה קודם שתשבע בני הראשונה יורשים כתובת אמן בלבד והשאר חולקין בשוה. (אישות, פי"ט ה"ז)
ג. אחת נשבעה ואחת לא נשבעה, זו שנשבעה בניה יורשין כתובתה תחלה והשאר חולקין אותו בשוה, וכל היורש כתובת אמו שמתה בחיי אביו אינו טורף מנכסים משועבדים אלא מבני חורין ככל היורשין. (אישות, פי"ט ה"ט)
