"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים", באמת יש לכל אחד גדר, כי לא ישוה כבוד הרב לכבוד התלמיד, ולא כבוד ה' לכבוד הרב. רק, כי היצר מסמא האדם, ומראה על הגדול ממנו שהוא מקטני תלמידיו, על שהוא חכם אומר 'זה הוא תלמיד תלמידך', ועל גדול ממנו לומר 'אפילו אינו חבר'.
לכן אמר, 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים', כאשר תעשה לפנים משורת הדין, וכבוד הנראה לך לתלמידך יהא כשלך, והנראה לך לחברך תכבדו כרבך וכו', אז תצא ידי חובתך – לפי האמת, אשר הנה בטח מדרגה אחת נעלה יותר מכפי הנראה בעיניך. (רוח חיים, ד, יב)
