המעשים אשר לא טובים ח"ו, הם אל העולמות כענין המאכלים רעים, וכשם שמאכל הגוף כאשר איננו טוב ואינו מתקבל אל הגוף, אינו זן וסועד את הגוף, אלא נהפך בתוכו לפסולת וזוהמא וצואה, וגם הוא מתיש ומחליש את כל הגוף, כי עי"ז אין הנפש מתפשט בתוכו כראוי, ולפעמים יחלה מזה. כן הענין שהמעשים אשר לא טובים ורצויים חס ושלום, המה נהפכים בתוך העולמות לפסולת ולכלוך כביכול, והוא התגברות כחות הטומאה והקליפות, הרחמן יצילנו. וגורם בזה פגם וחולי וקלקול גדול ותשות כח ח"ו בהעולמות, לפי ענין ואופן המעשה, ולפי מדרגתו בשורשו בהעולמות.
ואינם חוזרים לאיתן בריאותם ותקונם האמיתי כמקדם, עד אשר יתרוקנו אלו הכחות הטומאה ע"י קיבול האדם עונשו הראוי לו, או ע"י התשובה שלימה אמיתית, שמגעת עד שורשה העליון, הנקרא עולם התשובה, ומשם מתעורר ונמשך אור עליון קדוש, אשר הוא מי מקוה טהרה, לרחוץ ולטהר כל לכלוך פסולת כחות הטומאה, והם בטלים וכלים. (נפש החיים, ב, ז הגה"ה)
