154. דאגה (א)

נֶאֱמַר בְּמִשְׁלֵי "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה", וּפֵרְשׁוּ חז"ל בָּזֶה שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים, אוֹ שֶׁיְּסִיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ, אוֹ שֶׁיְּשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים. וּשְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים, שֶׁבִּתְחִלָּה יִשְׁתַּדֵּל לְהַסִיחָה מִדַּעְתּוֹ בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת וּטְעָנוֹת מַסְפִּיקוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לִדְחוֹת אֶת הַדְּאָגָה, וְאִם לֹא יוּכַל – יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים, וְהַיְנוּ לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי מַדָּע שֶּׁיֵּדְעוּ לְתַקְּנוֹ בְּעֵצָה טוֹבָה, וִידַבְּרוּ לוֹ דְּבָרִים הַמְבַטְּלִים אֶת הַדְּאָגָה וּמְיַשְּׁבִים אֶת הַלֵּב, כִּי כְּבָר אָמַר הֶחָכָם 'הֶעָבָר אַיִן, הֶעָתִיד עֲדַיִן, דְּאָגָה מִנַּיִן', שֶׁאִם הַדָּבָר כְּבָר עָבַר – מַה יוֹעִיל בִּדְאָגָה, הַאִם יוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ, וְלֹא דַּי לוֹ רָעַת הָרָעָה שֶׁאֵרְעָה לוֹ אֶלָּא שֶׁיּוֹסִיף רָעַת הַדְּאָגָה וְחַיֵּי צַעַר יִחְיֶה, אֶלָּא יְסִיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ. וְאִם הוּא דָּבָר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת, אִם יֵשׁ תַּקָּנָה – יַעֲשֶׂה הַתַּקָּנָה, וְאִם אֵין תַּקָּנָה – מַה יוֹעִיל בַּדְּאָגָה? יִבְטַח בְּשֵׁם ה', וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקָיו. זֶה כְּלָל גָּדוֹל לְהָסִיר הַדְּאָגָה.