בא אחד לישיבה על דעת שיאכל ממעות מעשר שלו, כי במעשר כתוב "למען תלמד ליראה", אם כן אפשר מותר ללמוד ולהתפרנס ממעות מעשר. אחר כך עלה בדעתו שמא אינו יוצא בזה ידי חובת מעשר, עד שאכל כמה שאכל, ואחר כך שאל אצל הגאון מוהר"ח ז"ל אם צריך לשלם המעות שאכל כבר. והשיב, לכתחילה היית צריך לאכול משלך, אך שכבר אכלת – אינך צריך לשלם.
ושאל אם להנות מכאן ולהבא, ואמר, אני בעצמי הוצרכתי לשאלה זו, ולא אסתייע מילתא לשאול מהגר"א ז"ל, והקלתי לעצמי – עד שאיבדתי את כל ממוני, ותליתי במאמר חז"ל "כל העושה כך, סוף בא לידי כך" [-המקבל צדקה ואין צריך לכך, סופו אינו נפטר מן העולם עד שיבוא לידי כך], ואחר כך שילמתי לעניים, ומילא ה' יתברך חסרוני. (כל הכתוב לחיים, צדקה ומעשר כספים, סי' ג)
