200. יועץ (א)

מצוה על כל אדם לייעץ עצה טובה והוגנת למי ששואל ממנו עצה, ובכך הוא גומל עמו חסד. אמנם יש בני אדם שנמנעים מלתת עצה, לפי שהם חוששים שאם יצא לחברם טובה מעצה זו – לא יחזיק טובה ליועץ, אלא יתן תודה לה'. ואם יצא לו רע – אולי יקלל את היועץ, ולכן אומרים מה לנו ולצרה הזאת. אבל אין ראוי לאדם לחוש לזה, אלא כשבאים ליטול ממנו עצה, אל ימנע טוב מבעליו, רק יברר דבריו ויאמר, מן הראוי היה לי לתת לך עצה מעצמי, אך נמנעתי מכך מחשש שאם לא תצא לך טובה מעצה זו, תקללני חס ושלום, אבל כיון שבאת ליטול ממני עצה, אני חייב לומר לך את הנראה בעיני ישר לפי דעתי, ואתה גם אתה הימלך בקונך, וכל העצות תשמע, ושלך לא תניח, באופן שאם לא יצא לך טוב, לא אסכים שתהיה לך תרעומת עלי. לכן אם אין שואלים ממנו עצה, לא ייעץ בלי שיבקשו ממנו, שמא לא תהא עצתו טובה ותהי תלונתם עליו.