א. ההתחייבות לתת צדקה הרי היא בכלל נדר, ואפילו אם לא אמר בפירוש לשון נדר, ולכן האומר 'הרי שקל לצדקה', או 'הרי שקל זה צדקה', חייב לתת זאת לעניים מיד, ואם איחר מלתת, עובר ב'בל תאחר', כיון שיכול ליתנה מיד. ואם אין עניים מצויים לו, מפריש את המטבע ומניחה בפני עצמה, עד שימצא עניים. (קצש"ע לד)
ב. ואם נדר בבית הכנסת צדקה שנותנים לידי הגבאי, אינו עובר עד שיתבע אותו הגבאי, ואז עובר עליה מיד, אלא אם כן הוא יודע שהגבאי אינו צריך כעת את המעות, אלא שיניחו אצלו. (שם)
