א. אף שאסור לסחור בדברים האסורים באכילה, אם הזדמן לאדם במקרה דבר אסור, כגון שצד דגים טהורים ועלה במצודתו דג אחד טמא, מותר למוכרו, אך צריך למוכרו מיד ולא להמתין שיגדל יותר וכדומה. (קצש"ע ס"ד).
ב. וכשמוכר את אותו דבר טמא שנזדמן לו, רשאי למוכרו על ידי שליח יהודי, אבל לא ימכרנו ליהודי אחר שימכרנו לגוי, שאם כן נמצא שעשה סחורה בדבר האסור באכילה. (שם)
