227. ותרנות (ה)

וּכְבָר יָדוּעַ מַאֲמָר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר בְּעִנְיַן הֲכָנָתוֹ לְהוֹצָאוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ "וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף, וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים, וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל כִּי לָרֹב הָיָה, וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף", וּפֵרְשׁוּ חז"ל אֶת הַלָּשׁוֹן "בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי", שֶׁכִּבְיָכוֹל נַעֲשֶׂה עָנִי, עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מְצַמְצֵם בְּהוֹצָאוֹתָיו וּבְתַעֲנוּגוֹת מְלָכִים, עַד שֶׁרִבָּה וְקִבֵּץ הוֹן רַב לְבִנְיָן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. וְהַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁהָרוֹצֶה לְבַזְבֵּז לִצְדָקָה, לֹא יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחֹמֶשׁ [-חֲמִישִׁית מָמוֹנוֹ], שֶׁמָּא יִהְיֶה עָנִי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יוֹצִיא הַרְבֵּה הוֹצָאוֹת לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת אוֹ לִשְׁפּוֹךְ וּלְהַשְׁלִיךְ לְאִבּוּד כְּדֶרֶךְ עֲשִׁירֵי עַם, וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ לְהָבִין שֶׁבְּמַה שֶׁמַּשְׁלִיכִים לְאִבּוּד הָיוּ יְכוֹלִים לְשַׂמֵּחַ לֵב שְׁפָלִים אֻמְלָלִים וּלְהַחֲיוֹת רוּחַ נִדְכָּאִים, וְאַף אִם מַרְבִּים לִתֵּן צְדָקָה – עֲדַיִן לֹא הִתְעַשְׁרוּ הָעֲנִיִּים, וַעֲדַיִן בָּתֵּיהֶם רֵיקִים וַחֲסֵרִים כָּל טוֹב, וְאִם הָיוּ הָעֲשִׁירִים נוֹתְנִים לָהֶם אֶת הַמּוֹתָר שֶׁלָּהֶם, וּמַה שֶׁנִּרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם מְכֹעָר, אֵצֶל הֶעָנִי הוּא מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ וְהוּא בַּר דַּעַת, יָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ וְיִּמָלֵךְ בְּקוֹנוֹ, אֵיךְ וּבַמֶּה וּמָתַי וְכַמָּה רָאוּי לְהוֹצִיא, וּבַמֶּה רָאוּי לְצַמְצֵם, וְיִנְהַג כַּשּׁוּרָה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לְפִי עִנְיָנוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁתִּהְיֶה דַּרְכּוֹ תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ, וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.